ארכיון לפי מחברים:shelliartman

השבוע פרסמתי פוסט ראשון בפייסבוק. לפי התגובות שקיבלתי בעל פה ובכתב – מקומי בגן העדן של הכרוביות (לצד אייל שני, כמובן) מובטח. אבל מאז שפרסמתי, שמתי לב שיש לי המון מה לכתוב ואיכשהו – אני נמנעת… מצאתי את כל התירוצים למה לא: יוצאת להליכה (חייבים לעשות ספורט) * צריכה לסדר את ארון הנעליים (מה שלא קרה עדהמשך לקרוא "חרדת הפוסט השני"

הראשון בחודש. ככה זה קורה ב-כמעט 11 השנים האחרונות, כל ראשון בחודש – אני נשקלת. ולא יותר! באמת באסירות תודה גדולה – כמה אני שוקלת כבר לא מנהל אותי… כמעט – כשמגיע הראשון בחודש, אני קצת מתוחה וקצת מצפה לראות מה יהיה ״גזר הדין״. אני שוקלת 57.5 ק״ג! פ@@ינג 57.5!!! בכיתה ז׳ שקלתי 65…. תמידהמשך לקרוא "משהו טוב… לעצמי:)"

למה דווקא הפעם הלכתי? אין לי תשובה. נתקלתי בסיפור בפעם הראשונה שלשום באחת מקבוצות הוואטאפ: בשבוע שעבר נהרג חייל בתאונת אימונים. ההורים יושבים שבעה בעירנו ומאחר והם עולים חדשים – אין כמעט מי שמגיעים לנחם. כנראה שהלב שלי קהה במהלך השנים וסיפורים כאלה כבר לא מצליחים להזיז אותי לעשות משהו. במבט לאחור – אף פעםהמשך לקרוא "רסיסי חיים"

אחד מימי שישי הנחמדים האלה- קמה בשש, מכינה ארוחת בוקר של יוגורט פירות וקפה, חלה עם שוקולד לאמצעי ולקטנה לבית הספר, פיזור ילדים ו-הליכה מסביב לשכונה. יש לנו פארק היקפי עם המון עצים ודשא, עם מגרשי משחקים ופינות ישיבה ושביל ארוך, עולה ויורד, מחולק למסלול הליכה ומסלול רכיבה. סטנדרטי אך לא מובן מאליו. הכי אניהמשך לקרוא "המקרה העצוב והמכעיס של הבחור הנכה והחניה על המדרכה"

ריטה החליטה לנסוע לברלין. היא החלה את לימודיה באוניברסיטה מיד לאחר שירות צבאי מלא, מכיון שבמשפחתה – לאביה הרופא ולאמה העומדת בראש אחת האוניברסיטאות הגדולות בארץ – אין סבלנות למסעות חיפוש עצמי או לחופשות ארוכות מידי… ועכשיו, לאחר סמסטר ראשון עמוס בפקולטה למשפטים, היה ברור לה שהיא צריכה להתרחק- מהבית, מהאוניברסיטה, משצף החיים… היא הזמינההמשך לקרוא "מתנה מברלין – סיפור קצר"

יש כמה שאלות שהן בבחינת ״שאלות מיליון הדולר״ שלי ויש לי לא מעט כאלה (זה אומר שאני מיליונרית? כן:)).  אחת מהן היא מתי עלי להביע את דעתי ומתי עלי לשתוק? לכאורה סוגיה לפשוטה, אולי עבור אלה שיודעים את התשובה.  מצאתי שכדאי להביע את דעתי כששואלים אותי ולא כשמשהו גועש בתוכי ורוצה לפרוץ החוצה; למדתי להקשיבהמשך לקרוא "שאלות החיים"

לפעמים מנסה להגדיר לעצמי – מהי משימת חיי? מהו הייעוד שלי??? התשובות נעו בין: לתרום לחברה, לעזור לאנשים, לעשות כמיטב יכולתי בכל נקודת זמן, לנסות להשתפר כל הזמן בכמה שיותר תחומים… ממש מאמא תרזה!!! אז זהו, ש-לא! אני לא מאמא תרזה. אישה רגילה לחלוטין, שמונעת מצרכים ויצרים ואהבה. כל זמן שניסיתי להתעלות מעל עצמי, יצרתיהמשך לקרוא "לחיות מתחת לרדאר של האגו"