איך לא לצאת מהדעת???

הבכי הקודח חופר במוח. מטמטם את ההוויה. אם רק אפשר היה ללחוץ על ״mute" גם בחיים האמיתיים- בטוח שזה היה יכול למנוע הרבה אסונות!

אבל אי אפשר!!! 

אז מה כן? 

להרחיב את יכולת ההכלה של הרעש שתוקף ומנקר והורס כל חלקה טובה!

איך עושים את זה?

שמים לב. 

זה כזה פשוט: האם שמתי לב למצוקה של הילד/ה (או האיש/ה), זו שגורמת לצעוק או לבכות? האם שמתי לב שזה לא נגדי? שאני זה לא ה״issue" פה???

זה לוקח זמן ודורש תרגול, אבל בסוף זה עובד!

מניסיון!

כשהבכי או הצעקות מגיעים – נדמה שלא ייגמרו לעולם, שזה לנצח!!! 

אבל בסוף זה נגמר, נעלם, מתאייד…

אז – תנסו את זה בבית:)