אוטוסטרדת המחשבות שעוברת לי בראש נעה על 200 קמ״ש. זה לא קורה סתם – כבר מגיל צעיר אובחנתי כרגישת יתר לכל דבר שזז. בעבר חשבתי שזה פגם או חולשה או חסרון. במעלה השנים הבנתי שתכונות אופי הן פשוט תכונות אופי. השאלה הקריטית היא – מה את עושה איתן?
רגישות היתר גורמת הרבה פעמים לכאב; אפשר למסך אותו – עם אוכל עם סמים עם אלכוהול או עם כל אמצעי משנה תודעה אחר; אפשר להתעלם ממנו – אבל כבר ידוע שאם נתעלם זה לא ייעלם; אפשר להתכחש אליו – אבל אז כנראה נקבל תרגולים חוזרים.
ואפשר להשתמש בו – לעשות עבודה פנימית, להסתכל לו ישר בלבן של ה-מה שזה לא יהיה, להגדיר אותו במדוייק – הכי טוב בשבילי לכתוב. ואז, טאדאם: לטפל בו.
היום לקחתי את רגישות היתר והשתמשתי בה כדי להגדיר את הכאב והעצב שהרגשתי. כלפי מה? פחות חשוב.
מה שחשוב זה שהעבודה הפנימית הזו גרמה לי לשים 💜 שכל הגוף והנשמה בסטרס – הכל קפוץ ולחוץ.
אז מה את רוצה – להיות פחות רגישה? להיות פחות מושפעת? להיות יותר חזקה?
היום את הכי בוגרת, מנוסה, חכמה ו..כן, אולי גם הכי רגישה מאי פעם. את בהחלט יכולה להתייחס לדברים האלה כנכסים – הרווחת אותם ביושר, בזיעה ובדמעות.
התהליך הזה שחרר בי משהו, איפשר לי לבחור בין שתי אלטרנטיבות – להיות קורבנית: כואב לי, עצוב לי, קשה לי; או להיות אחראית: לקבל ואפילו לחבב ולאהוב את מה שיש.
קבלי טריק לעבודה פנימית –
על אדי הקורונה האחרונים – תבחרי מה הדבר האחד שאת לוקחת איתך לחיים שאחרי. תכתבי על פתק קטן ושימי במקום נגיש: על המקרר, בארנק, בתיק, ליד מברשת השיניים; העיקר שתפגשי בו כל יום, כמה פעמים ביום. כי בלי לבחור ובלי תזכורת מתמדת – אנחנו על טייס אוטומטי; אפשר לשחרר אותו לפנסיה מוקדמת:)
אם את רוצה לקבל עוד טריקים לעבודה פנימית – תרשמי ותתחברי, יש כפתור ממש כאן למטה👇
תנסי – מקסימום תצליחי!
Shelli Artman's Personal Blog הבלוג של שלי 