השרשרת

השרשרת

קיבלתי אותה לפני כמה ימים ב-ואראנסי, הודו.

בסמטה הראשית המתפתלת, נמצאת חנות של מוכר קטורות, תמציות ומיני תה ומרקחות. האיש חביב ונעים הליכות. ישבנו אצלו ארוכות וקיבלנו הסברים מקיפים על המוצרים, איכותם, מקורם ושימושיהם.

שותפי לביקור, חובב קטורת מושבע, רכש כמות נכבדה של מוצרים ואני רכשתי אצלו תמציות משובחות של נרולי ולבנדר.
בסוף הביקור, צדה את עיני השרשרת. כששאלתי את האיש לגבי מחירה- הוא הוריד אותה ממקומה והעניק לי אותה במתנה, לדבריו לאות הוכרת תודה על הביקור המוצלח. לפני שהספקתי לקחתה, הוא משך את ידו בחזרה ובסבר פנים רציני אמר: רק רגע בבקשה, אני רוצה לחתוך את שארית החוט שנותרה. הוא איתר את המספריים, שלח את ידו האוחזת בהם ו…חתך את החוט עליו הושחלו החרוזים. במבט מיואש הוא הסתכל על החרוזים המתפזרים סביבו וניסה לתפוס את החוט הגזור בשני קצותיו, ללא הצלחה מרובה. המוכר הנבוך שלף שרשרת אחרת מתוך ערימה של שרשראות בעלות חרוזים שקופים, סטנדרטית שכזו.
התאכזבתי. כל הדרך חזרה למלון הסברתי לשותפי (ובעיקר לעצמי), למה לא זכיתי בשרשרת, למה כנראה היא לא נועדה להיות שלי, ומכיון שכך- למה אין כאן עניין של הפסד (של משהו שמלכתחילה לא היה ולא יהיה שלי) ובמהירות עברתי מאכזבה, לכעס, לאובדן (שוב- על משהו שמעולם לא היה לי), להשלמה עם גורל (אכזר?).

למחרת צעדנו שוב בסימטה, עוברים ליד החנות, מנידים ראש לשלום למוכר, כשלפתע לכדה את עיני ה-שרשרת. אורו פניי!

״מה? תיקנת אותה?״ שאלתי;

״כן״ השיב המוכר, שבהתחלה נראה היה שאינו יורד לסוף דעתי… ״את רוצה אותה?״ מלמל, ״בטח״ עניתי.

״אני לא בטוח שתוכלי לענוד אותה… הייתי צריך לקצר את האורך, את יודעת…״, ״אנסה״ חייכתי.

לאט ובזהירות הרמתי את השרשרת וניסיתי להשחיל אותה על ראשי. יש! הצלחתי! ולא זו בלבד- האורך מושלם!

״זכיתי! קיבלתי פעמיים!״ אמרתי לידידי.

״קיבלת את השרשרת פעם אחת אתמול ופעם אחת היום?״ הוא שאל.

״לא״ עניתי ״שרשרת אחת עם חרוזים שקופים אתמול ואת השרשרת היפה שכל כך רציתי- היום״…

אז מה זה משנה מה אני חושבת ש״שלי״ ומה לא? הרצון והבקשה יוצאים מלבי והתוצאות- בידי שמים:)

14 שנה בלי אבא

השנה אני בוחרת להתחבר לצד הטוב של ההסתכלות. הגעגוע נמצא ולא יעזוב כנראה, הכאב תמיד שם, תמיד מתעצם כשמגיעה האזכרה, כשמגיע התאריך, כשיש איזה אירוע- לטוב, לרע. אבל, באמת – החיים כל כך יפים, אנחנו חיים אותם. השנה היתה שנת שיאים של עונג ואושר ומשפחתיות וכולנו טיילנו בעולם והנכדה הקטנה האחרונה, שהיא עולם ומלואו, הצטרפה אלינו. ואמא מסתובבת ועוברת חוויות יותר טובות, פחות טובות; אבל הכל לטובה ובטוח שהיא תשדרג את עצמה למקומות שאפילו היא לא חלמה שהיא יכולה ושהם אפשריים…

ולמעשה, אתה לא הלכת, אתה כאן. אני רואה את זה במבט של אחי,בהבעת הפנים עם המצח הקמוט של האח הקטן, בדמעה וברגישות של אחותי וגם על עצמי- בהתייחסות שלי, בביטויים שלי, באהבות שלי, במילים שאני אומרת. זכרונות כל כך יפים ממך. כאילו אתה ממש פה. גם בנכדים אני רואה מדי פעם את הפרצוף, קמטי הצחוק, קמטי הרצינות, את אהבת הטיולים, אהבת החיים, אהבת האדם, אהבת המשפחה מעל הכל!

אז אתה פה, אתה בכל אחד מאיתנו. חתיכה ממך נשארה ומכפילה את עצמה, ממשיכה את עצמה. 

ואני מאד מודה על זה!!!

אוהבת אותך אבא שלי; אוהבת אתכם משפחה שלי!

מכתב לילדה שיוצאת למסע לפולין

ילדתי – אהובתי,

כשתקראי את המכתב, תהיי במסע רב רבדים ותכנים, רחוק מהבית…

אנחנו יכולים רק לדמיין מה עובר עליך שם- לא עשינו את זה בעצמנו…

אז אין לנו כוונה לייעץ, לכוון, להמליץ; רק לומר לך כמה אנחנו אוהבים אותך, כמה את יקרה לליבנו, כמה אנחנו גאים בך- על מי שאת, פרסונה בפני עצמה, כל כך טובה, כל כך מוכשרת, כל כך חכמה, כל כך יפה!

אבא, אני ואחיך זכינו בך, זה כל כך לא מובן מאליו!

אני מלאת התרגשות כשאני כותבת את זה וכל כך מודה על העונג והכבוד להיות אמא שלך!

מה נאחל לך? שתרגישי כמה את אהובה, כמה אנחנו מתגעגעים אליך, שתאספי חוויות וזכרונות שיעזרו לך להיות מחוברת בכל נימי נפשך אל שורשייך ואל הצד הטוב שבאדם.

הכי אוהבים ביקום!

אבא, אמא והאחים
💜

להשאיר רגע נדיר- נדיר

הבוקר הציעו לי משהו לשתות. חככתי בדעתי מספר שניות וביקשתי קפה שחור.

״למה שחור? יש אספרסו מצויין!״

אני מבקשת קפה שחור. 

״אבל למה? האספרסו עשוי מתערובת ממש מיוחדת, טעימה ומשובחת של קפה!״

חככתי בדעתי מספר שניות ונשארתי עם הקפה השחור…

יש רגעים, שמעצם טבעם הם רגעים נדירים וכדי לשמור על ייחודיותם- כדאי להשאירם נדירים. 

הרצון להרבות בשימוש בדברים שעושים לנו טוב, נעים, טעים, ריחני – שריר וקיים. 

בעזרת תשומת לב ומודעות אפשר להשאיר אותם כמו שהם – נדירים; ולהתענג עליהם כל פעם מחדש…

ברכה לבן- בר המצווה

אהוב שלי,
מחר תעבור את טקס הבגרות ביהדות, השיוך הדתי שלנו. אבל חוץ מהטקס הסמלי הזה, אתה עושה את דרכך מילדות לבגרות – הדרך שלך. והיא כל כך יפה ומרגשת, הדרך הזו: מילד שתלוי בעבותות של אהבה, אתה הופך לנער עצמאי, בעל ישות, קיום והוויה משל עצמך; על בסיס טוב הלב, החכמה, החמלה, הנתינה, חוש ההומור, האכפתיות והאהבה שניחנת בהם, אתה מפתח אישיות משגעת, מקסימה ומאושרת. כצופה מהצד- אני נפעמת ממה שנהיית- נפתח אל העולם, מוצא את מקומך, את חבריך, את חוזקותיך ואת אהבותיך! לראות- וללמוד!!!
אז מה אאחל לך בני היקר והאהוב? הבן יקיר לי???
שתהיה מאושר ושמח בחלקך, שתהיה בריא ושלם בגוף ובנפש, שתדע את עצמך ותרגיש טוב עם מעשיך ומצפונך; שתמשיך להיות אהוב אוהב ונאהב, חבר ומחובר, נותן ומקבל, ובעיקר- מי שאתה! כי זה הכי טוב בעולם!!!
אשריי שזכיתי לילד כמוך!!!

לחוות מעשית ולא רק תיאורטית…

מרוב שאני לומדת, אני חושבת שאני ממש חכמה: יש לי יכולת לנתח דברים, לנהל, לקטלג, לסדר, לסכם ועוד כהנה וכהנה… מסתבר שהתואר הזה, של תלמידה, סטודנטית, הוא מאד אטרקטיבי בעיני- קודם כל זה נשמע צעיר; אחר כך, זה מאפשר לי לשבת על הגדר, מקסימום לטבול את קצות האצבעות במים, לבדוק את הטמפרטורה שלהם ולהחליט להמשיך ללמוד,  להתפתח, להשתכלל… אבל הגיע הזמן שבו לרגע קל הרגשתי שאירע דבר, שחל שינוי, שהתפתח אצלי משהו שמהווה גשר בין התיאוריה לפרקטיקה, בין המחשבה למעשה, בין הלימוד לבין היישום-

היום נקרתה בדרכי הזדמנות לשים אותי מול להקת ״אריות״, אנשים מאד חכמים מוצלחים ומוכשרים ולקבל מהם פידבק. זה כמעט חמק ממני, כי יכולתי לבחור שלא לעשות את זה, היתה באוויר ארומה של ״נו, באמת, בשביל מה את צריכה את זה? אולי זה יכאב? אולי זה יפתח תיבות פנדורה? מה רע לך ככה, איך שאת? למה לגעת ולנסות, לחוות על בשרי ניסויים? מה, אני חיית מעבדה???״

בחרתי לעשות זאת. זה לא היה קל: אנשים חדים כמו תער, מדוייקים, רגישים לניואנסים, לצלילים, שלא מוותרים, אינטרסנטים שבאו לראות את עצמם משתקפים בי…

בסוף, כשזה נגמר, הבטתי במראה וחייכתי: הרגשתי רפרוף קליל בלב, מין שמחה כזו, או איזה סוג של אושר, שאיפשרתי לעצמי לחוות דה פקטו את העניין, שקפצתי פנימה, שעברתי את הסף של עצמי, שבניגוד לתהליך הירידה במשקל הפיזי, דווקא פה היה איזשהו סוג של התרחבות.

וכמה אהבה היתה שם, ושותפות לדרך ואומץ ונתינה…

תודה!

סלט טרי מ-ש-ג-ע!!!

imageמצרכים ואופן הכנה:

שמיר טרי קצוץ דק, מיץ לימון, מעט ממתיק.

רצועות דקיקות של: פלפלים בחמישה צבעים, קולורבי, גזר, בצל סגול.

אופציונלי: שומר, גבעולי סלרי, שמן זית.

מערבבים הכל ומתענגים על כל ביס!

לבחור לחיות בצד ה״נכון״ של החיים

imageבאופן כללי, במבט על, המשקיף על כל תחומי חיי- אפשר לומר שאני שמחה בחלקי! חושבת ומרגישה טוב.

העבודה שלי היא להתחבר ולבחור בזוית הראיה הזו כל פעם מחדש. וזו חתיכת עבודה!

עבודה פנימית:).

הנטיה ״לזלוג״ לכיוון החסר, הפגום, הפגיע מתגנבת מבלי לשדר אותות אזהרה; פתאום, בלי אזהרה מוקדמת, אני ממורמרת, ביקורתית, פגועה, כועסת, מתחשבנת…

מוצאת את עצמי מתבשלת במיץ של עצמי, לא מדברת, לא מתקשרת, בעיקר בגלל שממש לא רוצה לשמוע מה יש לאחרים לומר; כן, זה גם בגלל שאני חושבת שאני יודעת הכל, או לפחות את כל מה שצריך- לבד, לא צריכה עזרה או טובה של אף אחד; מהרהרת – כמה טוב היה אם הייתי על אי בודד, ללא צורך באינטראקציה עם אנשים ועושה מה שבא לי… מין פנטזיות מעוותות כאלה…

למה פנטזיות מעוותות?

כי, הרי, מה יותר נעים מלהיות בחיק משפחתי? מה יותר כייף מלבלות עם חברות קרובות ויקרות, חברות של מספרים דו ספרתיים של שנים (מצורפת תמונה)?

מה יותר ממלא ומרומם מלתת יד לחבר?

אין יותר שווה מזה!!!

אז נכון שמשלמים מחיר: לפעמים נפגעים, לפעמים פוגעים… כל זמן שאעשה כמיטב יכולתי בכל נקודת זמן, בלב נקי ואוהב ובכוונה לעשות רק טוב, יש סיכוי שהעבודה הזו תשתלם ואצליח להיות שמחה בחלקי לאורך זמן.

טיול של אהבה (וטיפ לאכילה בריאה וטעימה)

במרץ טסנו לטיול בר מצווה של הבן בארצות הברית. הגשמנו, לבן יקיר לי, כל מיני חלומות- הופעות, מקומות מדהימים, טבע מופלא, בתי מלון מעולים, נסיעות ארוכות בנופי עיר וספר, בריכה, ים ו…הרבה הרבה זמן ביחד.

ובכל זאת- מה היה בטיול הזה, שהותיר אותי כל כך נפעמת ורבת הודיה? אהבה! הייתה כל כך הרבה אהבה!!! בכל מחשבה, בתכנון המוקדם המוקפד והמדוקדק (של בעלי), בשקט בנסיעות הארוכות, בצחוקים בארוחות ולפני השינה… כל כך לא מובן מאליו!!!
אנצור בליבי ובנשמתי את החוויות, המראות, הריחות והטעמים.

כשחזרתי, נפגשתי עם חברות לאחר שלא התראנו למעלה מחודש. הן פרגנו לגזרה והתפלאו על נסיעה לחו״ל וחזרה ללא מטענים עודפים (=עליה במשקל)…מי שרוצה לקבל פרטים על התכנית שאני חיה על פי עקרונותיה כבר יותר מתשע שנים- מוזמן לפנות אלי במייל פרטי.

מי שרוצה טיפ קטן/גדול- בארצות הברית יש רשת של חנויות שנקראת whole foods market לה סניפים ממש בכל מקום. איתרנו במסלול שלנו וכמעט בכל יום עברנו שם לביקור קצר של קנית מוצרים טריים, כולל אוכל מוכן, חתוך, ארוז, נקי והכי חשוב -טעיםםםםםםםם ברמות על!!! אפילו שני הילדים בני העשר והשלוש עשרה, חובבי ג׳אנקפוד, הצטרפו לחגיגה ואכלו אוכל מעולה. זה גם עולה הרבה פחות ממסעדות… מומלץ בחום!

הנה טעימה קטנה (מהתמונות, לא מהאוכל):

Half moon bay

imageimage

%d בלוגרים אהבו את זה: