פרשת השבוע-בא2

תקציר העניינים: אנחנו בעיצומן של מכות מצרים. משה ואהרון באים בשם הבורא אל פרעה ושואלים אותו למה העקשנות הזו? למה הוא חוזר בו כל פעם מחדש, למרות המכות הכבדות והנזק העצום שנגרם? תקשיב טוב: אם אתה לא משלח את העם מיד ובדיעבד, יבוא ארבה וישמיד את כל המעט שעוד נשאר. המשרתים והעוזרים של פרעה משתכנעים והם פונים אל מלכם ושואלים – עד מתי? שלח אותם לעבוד את אלוהיהם ושחרר אותנו. פרעה מקשיב וקורא אליו את משה ואהרון ומתעניין – מי ההולכים? עונים האחים – כולנו כולל כולם, יחד עם הצאן והבקר שלנו. פרעה מסכים לשחרר רק את הגברים ואז הקב״ה מורה את משה להטיל את מכת הארבה. הארבה היה כה רב, עד שהוא החשיך את ארץ מצרים, מעין פרומו למכה הבאה. פרעה מכה על חטא ומוכן לעשות הכל כדי להשתחרר מהצרה הזו. הריטואל הקבוע חוזר על עצמו, שוב הקב״ה מקשיח את לב פרעה שמסרב לשלח את עם ישראל בזמן אמת ושוב מנחה אלוהים את משה להטיל מכה על מצרים והפעם – חושך. שלושה ימים המצרים לא יכולים אפילו לזוז מרוב שחשוך ואילו אצל בני ישראל, באורח פלא, היה אור. במסגרת מלחמת ההתשה – פרעה שוב מתרצה והפעם מוכן לשחרר גם את הילדים, רק את הצאן והבקר שישאירו. משה מסביר לפרעה שהוא מתבלבל ולא רק שישחרר את כולם כולל הכול, הוא גם יזבח לאלוהי ישראל. פרעה מגרש את משה ומאיים עליו בעונש מוות אם יעז לשוב ולהראות את פניו. הקב״ה אומר למשה שמדובר בעוד מכה אחת ודי, שאחריה פרעה לא רק ישלח אותם, אלא יגרש אותם; רגע לפני, אומר משה לעם לגשת אל שכניו ורעיו ולשאול כלי כסף וזהב. משה, שהיה סלב במצרים, נותן את התחזית למכת בכורות והארץ רועשת וגועשת.

בינתיים, נזכרת המצווה הראשונה על בני ישראל כעם – ראש חודש עברי וכן פירוט על זבח פסח, שאחריו תצא לפועל מכת בכורות, למעט מי שסימן על מזוזות ביתו – עליו המכה תדלג. לאחר מכן מפורטים מנהגי חג הפסח כאות וכזכר ליציאת מצרים וכן סימון הדם על המשקופים והעברת כל האינפורמציה לדורות הבאים. מיד לאחר מכן מגיעה מכת בכורות ופרעה נכנע ומשחרר את עם ישראל סופסוף. מעט לפני סיום הפרשה מוזכרת מצוות המילה והאמירה החזקה שהתורה היא אחת גם לגרים, ששווים בפניה לאזרחי ישראל. בסוף הפרשה מדובר על מצוות פטר הבכור והנחת תפילין במרומז.

בֹּ֖א (י,א) – בוא עוד היום

בעיצומן של מכות מצרים, נקטע הרצף והתורה מקדישה מספר פסוקים, מתוכם אף נלקח שם הפרשה, כדי להתמקד בהתנהלותו של משה מול פרעה. הפרשנים לומדים מהאמור בֹּ֖א אֶל-פַּרְעֹ֑ה כִּֽי-אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת-לִבּוֹ֙ וְאֶת-לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו (י,א) שמשה לכאורה מפחד מהעימות עם פרעה, אלא שלא מדובר בפרעה שהוא בשר ודם אלא ב-פרעה של מעלה. על פי הזוהר והקבלה, ככל שהדמות למטה, בעולמות תחתונים, באה לידי ביטוי כ״רעה״ יותר, כך ההשתקפות שלה למעלה ״טובה״ יותר. משה לא מפחד מפרעה בשר ודם, פרעה של מטה, שחושב ומתנהג כאילו הוא אל, אבל למעשה מתגנב אל היאור כדי לעשות את צרכיו. הוא פוחד מההתגלמות שלו למעלה, שמהווה אור אינסוף מעולם התוהו, דבר שלא ניתן להכניס בתוך חומר, גבול, גוף גשמי. משה פוחד שלא יוכל להכיל את אותו אור אינסוף ולכן הקב״ה לוקח אותו (אומר לו בא) כדי ללוות אותו ולהוביל אותו בֿתוך ה״ארמון״ של פרעה מחדר לחדר עד לחדר ״שלו״, של משה, שהוא החדר הכי פנימי (חדר הלב) ושם הוא במערומיו, ללא קליפות וללא כסות ובגד, מתחבר אל הניצוץ האלוקי במקום הכי בסיסי ועוצמתי (האטומי) שההתגלמות שלו היא בגרעין התא, על מנת לגעת בנימי נפשו, בנקודה האחת שהיא שורש נשמתו. אולם, כפי שמלמדת ההיסטוריה, המגע עם החלקיק הקטנטן טומנת בחובה סכנה ליישום פיצוץ אטומי שיגרום לשואה. אותה עבודה פנימית, שחוקרת את הנשמה ברחל בתך הקטנה ומגיעה עד לחלקיק הקטן ביותר, יכולה להפוך בידיים הלא נכונות להרסנית, מפלצתית, השמדתית בסדר גודל המוני, המתבטאת בהליכה אחר האגו, ליקוי מאורות באשר למי מנהל את העניינים, מחשבה שאני יכולה להבין, להתמודד ואף לשלוט במה שקורה בעולם. לכן, לא בכדי חושש משה מהמפגש עם פרעה והוא צריך ליווי צמוד של הקב״ה כדי להתמודד עם איום גרעיני שכזה, תרתי משמע. 

איך מתמודדים עם פוטנציאל לפרעות, עם כוחות מנגדים עצומים שכאלה?

א. אברהם– ביטול, אנוכי עפר ועפר, לא לעשות כלום והכל מסתדר (שרה פתרה את העניינים)

ב. יוסף– צדיק, יכולת נשיאת הפכים, להיות בו זמנית גם הכי עברי וגם הכי מצרי בלי לרדת לשפל המדרגה הפרעוני. רק צדיק כיוסף, שמצד אחד חי בלב המאפליה, מקבל לידיו כוחות אדירים עם פוטנציאל נפיץ ומצד שני דבק בערכים ובמוסר מבית אביו, יכול להכיל אורות מעולם התוהו מבלי להתבלבל ולהתהפך.

(לכן אברהם אבינו יוסף הצדיק משה רבינו דוד המלך אהרון הכהן וכו)

ג. משה– נצח, נצחנות, עקשנות. בהקדים את המאוחר, בפרשת כי תישא אומר משה: כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ (לד,ט). משה מבין את העם, משה עקשן מול פרעה, הולך איתו ראש בראש. כל ההתנהלות של משה מול פרעה היא הרבה יותר כדי ללמד את בני ישראל מאשר להראות להם איך מטפלים במישהו אחר.

אפשר להוריד הראש (להתבטל, להיות פאסיבי), להרים את הראש (להצמד לערכים ולמוסר העליונים (לא לזוז מדרכי אבות) ואפשר ללכת ראש בראש– בכל סיטואציה להתעקש ולמצוא את השיעור והטוב שבה ולמרות הפחד, להאמין שטיב הטוב להיטיב.

סגירת מעגל: מה שמתחיל בביאתו של משה אל פרעה וַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל-פַּרְעֹ֑ה (י,א) מסתיים  בביאתו של פרעה אל משה: המדרש לומד מדבריו של משה לֹֽא-אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ (י,כט) שבסוף פרעה הוא זה שבא לביתו של משה כדי להתחנן בפניו שבני ישראל יצאו ממצרים.

כל האמור לעיל אינו בחזקת ניתוח פילוסופי, אלא חקר ולימוד טבע האדם והוראות התנהגות והפעלה לעצמנו. הנקודה החשובה ביותר היא שמשה לא עושה את הדברים למען עצמו, משפחתו, אלא מטביע את חותמו על דפי ההיסטוריה כדי שגם אלפיים ושלושת אלפים שנים אחרי, נוכל גם אנחנו ללמוד וליישם את המודל שהוא מנהיג.

תופיני מילים לשבת:

הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת-לִבּוֹ֙ (י,א)

יֶ֣תֶר הַפְּלֵטָ֗ה (י,ה)

יֶֽחֱרַץ-כֶּ֨לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ  (יא,ז)

וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם-פַּרְעֹ֖ה בָּֽחֳרִי-אָֽף (יא,ח)

מִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת (יב,ד)

שֶׂ֥ה תָמִ֛ים (יב,ה)

מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם (יב,יא)

וְהִכֵּיתִ֤י כָל-בְּכוֹר֙…אֶֽעֱשֶׂ֥ה שְׁפָטִ֖ים (יב,יב)

חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם (יב,יד)

מִקְרָא-קֹ֔דֶשׁ (יב,טז)

מַחְמֶ֖צֶת (יב,כ)

לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ (יב,מב)

בְּכ֜וֹר פֶּ֤טֶר כָּל-רֶ֨חֶם֙ (יג,ב)

וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּֽעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יְהוָֹה֙ לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם (יג,ח)

מִיָּמִ֖ים יָמִֽימָה (יג,י)

וְהָיָ֤ה לְאוֹת֙ עַל-יָ֣דְכָ֔ה וּלְטֽוֹטָפֹ֖ת בֵּ֣ין עֵינֶ֑יךָ (יג,טז)