פרשת השבוע-כי תצא

תקציר העניינים: ממשיכות עם הקניין הרוחני שמשה משאיר לעם ישראל, לפני הכניסה לארץ המובטחת, במטרה ברורה – לבער את הרע מקרבינו. מדובר בפרשה עתירת מצוות – פרשה המפרטת שבעים וארבע מצוות. העיקריות שבהן – דיני מלחמות – חובה ורשות, הלכות אשת יפת תואר, משפט הבכורה, בן סורר ומורה, איסור השארת גופת נידון למוות שנתלה, מצוות השבת אבידה, איסור החלפת מלבושים וכלים בין המינים, צער בעלי חיים, מצוות שילוח הקן, חובת התקנת מעקה על גג בית, איסור כלאיים ושעטנז, הסדרת קשרים בין גבר לאישה וענישה על חריגות, דיני נישואין וגירושין, ממזרות, יחסים עם אומות העולם, יחס לגר ולעני, דיני כספים והלוואות, דיני נדרים והפרתם, דיני ממונות, שכר פרנסה תרומה ונדבה, משפט צדק, דיני עדים ועדויות, דיני יבום, שלמות המידות במסחר, למחות את זכר עמלק. בקונטקסט רחב יותר – הפרשה נקראת תמיד בחודש אלול וקשורה לעבודה המיוחדת שבו. בנוסף, תמיד מגיעה אחרי פרשת שופטים ולפני פרשת כי תבוא (מין הסתם).

נושאים מרכזיים בפרשה:

מלחמת יצרים – טבע האדם

כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ–וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ – המלחמה שבה מדובר היא לאו דווקא מלחמה בין צבאות או בין עמים (בכך עוסקים בהמשך הפרשה), המלחמה בפסוק הזה, מסבירים פרשנים, היא המלחמה הפנימית – זו שבין היצר הטוב (הנפש האלוקית) לבין היצר הרע (הנפש הבהמית). יש אמירה גם באופן שבו כתוב הפסוק: כי תצא=כאשר תצא; כלומר – היציאה למלחמה היא עניין שבשגרה; כל אדם ייקלע למלחמה במוקדם או במאוחר; אין מצב שבו אדם, רגוע ושליו ועוסק בעבודה פנימית ככל שיהיה, יכול להבטיח שלום פנימי מתמיד. בשלב כלשהו, תהיה מלחמה. כשיוצאים למלחמה על הפנימיות, עלינו לנקוט בפעולה יזומה – לצאת למלחמה ולא לחכות שאחת כזו תיפול עלינו מכיון שאם נמתין עד שנרגיש שהיצר הרע השתלט עלינו – לעיתים זה עלול להיות מאוחר מדי. אם כבר יצאנו למלחמה – להיות בהרגשה שהולכים לנצח, להיות על אוייביך. אחרת – האנרגיות השליליות שהפחד וההססנות יביאו איתן, יחבלו בסיכויי הניצחון או ימנעו אותו לחלוטין. יתרה מזאת – המלחמה היא על אויבים, ברבים, לא מדובר באויב אחד. איך זה מתיישב עם ונתנו בידיך? למה לשון יחיד? לרמז שכל אותם אוייבים נמצאים במקום אחד – בתוכנו. בפוטנציה – אני האויב הכי גדול של עצמי ולכן, אם ברצוני לחוות סוג כלשהו של שלום פנימי, שלווה, או רוגע, עלי לפעול למען מטרה זו, לצאת למלחמה על הפנימיות שלי. סוג כזה של פעילות נדון להיות בעל אופי מלחמתי כיוון שבכל אחת מאיתנו יש את הקונפליקט שבין היצר הטוב והיצר הרע. בדרך כלל, היצר הטוב ידוע, מוכר, הגיוני ורצוי (למשל – תזונה נכונה, עיסוק בספורט, השקעה בבן/בת זוג, בילדים), העניין הוא שהיצר הרע הוא ערמומי ומבלבל ונוטה להתחפש להרבה דברים – חוץ ממשהו רע: הוא מפתה אותנו, הוא ממכר אותנו, הוא מתחפש למשהו שרוצה רק טוב בשבילנו וכך הוא שובה את ליבנו וגונב לנו את החיים מתחת לאף. לכן, אם ננהל נכון את חיינו ונצא למלחמה על החבלנים של היצר הרע, נוכל ״לשבות את השבי״ – כלומר להחזיר לעצמנו חזרה את מה שהיצר הרע גנב. הקונפליקט שבין החומר לרוח בולט לעין בדימוי יצר הרע לבהמה, שהיא יצור שהולך על 4 והראש כפוף למטה, בעוד שהאדם הולך על שתיים, ראשו למעלה ולא בכדי – השאיפה היא להגיע לשמים, לעולמות העליונים. שינוי יציבה פיזית ותחזוקת גוף שוטפת משלבת את החומר והרוח ושולחת שדרים למוח לעלות למעלה, לעולמות עליונים, לעסוק בענייני הרוח יותר ויותר ולהתרחק מענייני החומר (שהם, כאמור, הגירויים של הנפש הבהמית).

דחיית סיפוקים

אשת יְפַת-תֹּאַר – סיפור קצר: יצאת לטיול בחו״ל; את לא באזור הנוחות שלך ואפילו לא בסביבה הטבעית, שגם אם אינה נוחה תמיד, לפחות יש לך דרכים ידועות ומוכרות להתמודד איתה. ראית תיק מהמם! את חייבת אותו! החלטת להילחם ביצר הרע, בנפש הבהמית – סבבה, קחי את התיק היפהפה לתקופת ניסיון, תשאירי אותו באריזה, בארון, למשך חודש; תשמעי אותו בוכה – קחי אותי, אל תוותרי עלי, אני בדיוק התיק האחד והיחיד, יפה התואר, שימלא לך את החור בנשמה… עבר חודש, עשית את השיקולים הכלכליים, הצלחת לשכנע את עצמך וסביבתך שאת עדין ״זקוקה״ לו – תשאירי אותו. ובנימה רצינית קצת יותר – אשת יפת תואר נאמר פעמים ספורות בלבד, בין היתר על רחל אימנו. מציין סוג של שלמות נשגבת שאינה בהכרח מקלה על החיים – נהפוך הוא: כמו במקרה של רחל אימנו, מדובר בסוג שברירי במיוחד, שהיה ונופל – נשבר לרסיסים; בעוד שסוגים אחרים של אנשים, גמישים יותר, פחות מושלמים, הם עמידים יותר בפני פגיעות ובמידה ומגיעה פגיעה, יש להם יכולת להתכופף ולהתקפל ולקום אחר כך בחזרה לתלם. כנראה שבכל אחת מאיתנו קיימת רחל יפת תואר, שברירית ומושלמת, עליה העמסנו כיסויים וקליפות, כדי לא להישבר לרסיסים. היכולת להתבונן בכך ולהתחבר לאותה נשמה יפת תואר, היא המפתח לחיבור לעולמות עליונים, למרות החומרים שספחנו, שלכאורה מגינים עלינו.

אמנות צמצום האגו

כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ…שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם, וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים – מצוות שילוח הקן: אסור לקחת גוזלים מתחת לאמם למען ייטב לך ויאריכון ימיך; שתי ההבטחות הדומות – שכר המצוות, מקשרות בין מצוות השילוח לבין מצוות כיבוד הורים (המצווה השלישית והאחרונה שאריכות ימים היא שכרה, זו מצוות ההקפדה על שלמות המידות במסחר וגם היא מופיעה בפרשתנו). יש פער הנראה אפילו לעין בלתי מיומנת, בין קיום מצווה אקרעית, נקודתית כמצוות שילוח הקן, לבין המצווה המתמשכת, הכל כך נפוצה ויומיומית של כיבוד אב ואם;  הדבר מצביע על מוגבלותו של האדם החושב, שסבור שהוא מבין, שסבור שיש לו יכולת לבקר, להשוות ולהתחשבן בעוד שבפועל – מה אנחנו מבינות ומבינים בכלל; בנוסף, שתי המצוות שקולות כנגד הבעת אכזריות, עיקרון מוסרי מהמעלה הראשונה שעובר כחוט השני בתורה במקביל להרחבת החמלה האנושית; דוגמה נוספת לכך בפרשה – ההתנהלות מול עמי העולם: אין לקשור קשרים עם מואבי ועמוני בשל התנהגותם כלפי בני ישראל בדרכם ארצה ושכירת בלעם לקללם. לעומתם, אין לתעב אדומי (כי הוא אח) ומצרי (כי היית גר בארצו). את זכר עמלק יש למחוק משום שזינב בהם, באכזריות, כשהם עייפים ויגעים. דבר אחרון: ייטיב עימך – רמז לשכר לא בעולם הזה אלא בעולם הבא: מסופר על ילד שאביו שלחו לטפס על עץ למצוות שילוח והילד נפל מהעץ ומת. איך זה מסתדר עם כך שהילד עשה שתי מצוות להארכת ימים ובזמן שהוא מקיים אותן – הוא מת ולא מאריך ימים? הפרשנים מבארים שהוא קנה זכויות בעולם הבא, הגאולתי, שהוא עולם האמת ולא בעולם הזה, השקרי והגלותי.

אונס=רצח

בשנים האחרונות קם גל של תלונות וחשיפה (בעיקר של נשים, אבל לא רק) של עבירות שנעשו כפייה, לעיתים בחדרי חדרים, כנגד רצונן של נשים, כאשר המנעד מתחיל בהטרדות מיניות ומסתיים באונס. מבלי להיכנס לויכוחים ולמחלוקות הקשורים להאשמות ולהוכחות של (א)נשים משני הצדדים (את זה אשאיר לעוסקים במשפט וחורצים את הדין), באה התורה בפרשה וקובעת חד משמעית שאונס שקול לרצח – וְאִם-בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ, אֶת-הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְהֶחֱזִיק-בָּהּ הָאִישׁ, וְשָׁכַב עִמָּהּ:  וּמֵת, הָאִישׁ אֲשֶׁר-שָׁכַב עִמָּהּ–לְבַדּוֹ…וְלַנַּעֲרָ לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת:  כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ–כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה (כב, כה)

להפוך קונפליקט לדואליות

מהקונטקסט הרחב של מיקום הפרשה בתורה ומיקומה בלוח השנה, חידש הרבי מלובביץ׳ לפני כמעט שלושה עשורים, פרשנות אופטימית ורחבת ראייה ואופקים: בפרשת שופטים הכרנו את השופטים והשוטרים שאמורים לשמור על הדברים שיוצאים ונכנסים אלינו. אבל הידיעה כשלעצמה לא עוזרת. צריך לנקוט בפעולה אקטיבית כדי לנצח את היצרים והתאוות שלנו (=יצר הרע) וכאן נרתמת לעזרתנו פרשת כי תצא, שכאמור לעיל מבטיחה לנו מלחמות אבל גם מבטיחה את האפשרות לנצח בהן ולצאת כשידינו על העליונה. אז מגיעה פרשת כי תבוא (אל הארץ המובטחת) ומובילה אותנו אל המנוחה והנחלה – נחלת אבותינו. בארץ המובטחת נדע שלום ושלווה ונקטוף את פירות (עמלינו?) בארץ זבת חלב ודבש. הניגודיות שבין תצא לבין תבוא, בין מלחמה לבין שלום, בין החוץ (לארץ=הרצון החיצוני שמוכתב על ידי החברה) לבין הפנים (הפנימיות של הרצון שמחוברת לייעוד ולשליחות האמתיים), בין היצר הטוב ליצר הרע – לא חייבת בהכרח להיות קונפליקטואלית; אפשר להפוך אותה לדואליות, למשהו מנחם, מרומם ומצמיח שניתן לחיות איתו בשלום – מסביר הרבי מלובביץ׳ שזה נכון שאנחנו במלחמה מתמדת בין החומר לרוח ובין הטוב לרע, אבל אם נצא למלחמה הזו בתודעה של ניצחון, של שלום ושלווה, בטחון ואמונה, לא ניפול חללים, אלא נצעד בדרך המלך מגלות לגאולה.

 

תופיני מילים לשבת:

עַל-אֹיְבֶיךָ (אני על זה)

וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ

יְפַת-תֹּאַר

וְחָשַׁקְתָּ בָהּ

עָשְׂתָה, אֶת-צִפָּרְנֶיהָ

יֶרַח יָמִים

וּמָכֹר לֹא-תִמְכְּרֶנָּה

בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה

זוֹלֵל, וְסֹבֵא

הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם

לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם

הָקֵם תָּקִים

לֹא-תִקַּח הָאֵם, עַל-הַבָּנִים

שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח

שַׁעַטְנֵז

וְהָיָה מַחֲנֶיךָ, קָדוֹשׁ

נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל

מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ, תִּשְׁמֹר

סֵפֶר כְּרִיתֻת

וְשִׂמַּח, אֶת-אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-לָקָח

לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ

לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, יִהְיֶה

לֹא-תַחְסֹם שׁוֹר, בְּדִישׁוֹ

וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו

וַיְזַנֵּב בְּךָ

פורסם על ידי shelliartman

שלום, שמי שלי ואני מחפשת ומוצאת(!) רגעי קסם והשראה. מזמינה אותך להצטרף אלי.

2 תגובות בנושא “פרשת השבוע-כי תצא

רוצה להשאיר תגובה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: