פרשת השבוע – פרשת משפטים

אחרי הרגע ההיסטורי של מעמד הר סיני, נראה כי יש צניחה (מאיגרא רמא לבירא עמיקתא?) לחיי השגרה האפורים. בראש הפרשה – דיני עבדים, מה שעוד יותר ממחיש את הניגוד בין הקדושה וההתעלות לבין החולין. הפרשה עוסקת בפרוטרוט ביחס לעבד ולאמה, לריב בין שני אנשים, מה עושים במקרה של רצח, הריגה וגרימת מוות ברשלנות, מה דינו של מקלל או מכה אביו ואימו (ספוילר – דינו מוות!), מה קורה במקרים של גניבת רכוש, של התקלות פיזית עם בעלי חיים ששייכים למישהו אחר, מה קורה אם מישהו כורה בו ובעל חיים של שכנו נופל בו, מה קורה אם פורצת שריפה בשדה והיא עוברת לשדה של השכן, יחסי אישות, דיני גנבים וגניבות, יחס לחוליות החלשות בחברה (גר, יתום, אלמנה), דיני ממון והלוואות, פדיון בכורות, איסור הטיית משפט, התרחקות משקר, שנת שמיטה, שמירת שבת, שלושת הרגלים, איסור עבודת אלילים וחובת עבודת השם. אז שולח הקב״ה מלאך שומר מטעמו, שיגן על עמו ישראל וייגוף את אויביו. לקראת סוף הפרשה מובאת אסטרטגית השתלטות על הארץ המובטחת – לא בבת אחת ולא גירוש או השמדה המוניים, אלא עזיבה הדרגתית של העמים היושבים בארץ, פינוי בינוי לבני ישראל שמגיעים לרשת אותה.

משה מתייחד עם אלוהיו ויורד אל העם, מעביר אליהם את המסרים והם עונים בקול אחד שיעשו כמצוות וכמשפטים שהביא משה לפניהם. משה כותב את הדברים, בונה מזבח ושם שתיים עשרה מצבות עבור שני עשר השבטים, שולח את הנערי בני ישראל לעלות עולות ולזבוח זבחים, קורא את ספר הברית שעונה: נעשה ונשמע! המעמד כל כך מיוחד שגם אהרון, נדב, אביהוא ושבעים מזקני ישראל זוכים לפגוש את הקב״ה. משה נקרא לעלות אל ההר כדי לקבל את לוחות האבן, התורה והמצוות. הוא משאיר את העם בידיים טובות ואמונות ונעלם לתוך ענן הכבוד ואל ההתרחשויות המופלאות למשך ארבעים יום וארבעים לילה.

נושאים חשובים מהפרשה:

דיני עבד עברי

************

מיד לאחר המעמד הקדוש מכולם מגיעה פרשת משפטים, שרובה ככולה מפרטת כללי עשי ואל תעשי ביחסים שבין אדם למקום ובין אדם לחברה ולסביבה. הפרשה פותחת דווקא בדיני עבד עברי ולכאורה לא בעניינים ברומו של עולם. הפער העצום בין מעמד הר סיני לבין ההתעסקות בפרטי פרטים של חוקים, מצוות והנהגות כמעט בלתי ניתן ליישוב. בנוסף, דווקא עניין עבד עברי נראה לכאורה לא רלוונטי – בני ישראל יצאו ממצרים בני חורין, ברכוש רב, הולכים יחדיו כל העם כולו, מזונם מסופק להם מהשמים וכל צרכיהם ניתנים להם; מה פתאום לעסוק בענייני דיומא, בפרטים הקטנים? הפרשנים מספקים לכך הסברים עמוקים ומעוררי מחשבה – ראשית, דווקא לאחר מעמד הר סיני, כשכל העם מאוחד ומרומם רוח, הוא יכול להקשיב לדברים ולקבל אותם. כשמישהי נמצאת בטרדות היומיום – פרנסה, זוגיות, גידול ילדים, טיפול בהורים ועוד, מאד קשה לקחת פסק זמן ולהקדיש תשומת לב לפרטים, שחלקם אפילו לא רלוונטי כרגע. כדאי לזכור זאת ולנסות להקדיש פרקי זמן (כל אחת על פי יכולותיה ומגבלותיה) להתרוממות רוח, בה מתקיימת שעת רצון להתפתחות וצמיחה מצד אחד; מהצד השני, לזכור שלא לחרוץ דין ולהתייחס לאנשים לחומרה בזמן האטרף והלחץ של חיי וטרדות היומיום. שנית, הדגש הוא על עבד עברי – על פניו היה צריך להיקרא עבד ישראלי. הבחירה במונח עברי מתזכרת אותנו מה קרה בימים לא יותר מדי רחוקים לפני כן והכוונה היא להתייחס למכירת יוסף לעבדות: שיקול הדעת של בן אנוש יכול לקחת אותו למחוזות לא רצויים בכלל, כמו אחיו של יוסף שמחליטים למכור אותו לעבד ובסוף הוא עלה על אחיו, הם היו תלויים בו והוא אף שלט באימפריה המצרית. אנחנו צריכות ספר הוראות שיורד מלמעלה ועומד מעל כל שיקול דעת אנושי/ הגיוני וההוכחה הכי כאובה וניצחת לכך היא ה״היגיון(?)״ המעוות שהביא בני אדם לבנות את מכונת ההשמדה הנאצית. שלישית, זה עתה יצאו בני ישראל ממצרים ויתכן שעם כל קושי שבו ייתקלו, הם יתגעגעו לסיר הבשר במצרים. דיני עבדות מזכירים להם שהם עם של בני חורין ברוח ובנפש ועבדות, גם אם קשה, היא לא אופציה.

לרצוע אוזנו של עבד

*****************

עבד, שעברו שש שנות העבדות הראשונות ואדוניו בא לשחררו, אם העבד מסרב לכך ומעדיף להישאר במעמדו – על בעליו לרצוע את אוזנו. הדבר מדגיש את יחס התורה לעבדות בכלל ולעבדות ביהדות בפרט: העבד היחידי שמקובל הוא עבד השם. בכל אופן והיבט אחר, אדם הוא בן חורין. נכון שיש סיטואציות מסויימות שבהן נקלע אדם למצב של אין ברירה (על פי הפרשנים – אם הוא עני ולא יכול להתקיים בכוחות עצמו או אם גנב ואין ביכולתו להחזיר), אבל הלך הרוח היהודי הוא שזה יוצא מין הכלל וזמני. האדם לחופש נולד, בעיקר לחופש בחירה, לכן אם הוא חושב שחיים של עבדות הם חיים נוחים ומקובלים, יש להטביע בו חותם חיצוני שייראו כולם שהוא התבלבל – לא נולדנו לחפש איזורי נוחות וסיר בשר; נולדנו לחופש, נולדנו לבחור, נועדנו להשפיע.

יחס לגר לאלמנה וליתום

********************

מדובר בחוליות החלשות בחברה, עליה חלה מחוייבות לדאוג להם ולא לענות אותם; במיוחד הדברים אמורים במצב ששרר באותה תקופה. ידוע שכחוזקה של שרשרת היא פונקציה של החוליה החלשה שבה – החוליות החזקות יחזיקו מעמד בעוד שאם יופעל לחץ על חוליה חלשה היא כנראה תשבר ותגרום להתפרקות השרשרת (החברה) כולה. זה לא משהו שנתון לשיקול דעת; זו חובה מוסרית וכורח המציאות כדי לשמור על חברה בריאה ואיתנה. ואם זה לא ברור ומובן מאליו – זעקתם לאל שבמרומים תפתח שערי שמים והוא יתעצבן ויגרום לכך שנשות ובני המענים יהפכו לאלמנות ויתומים בעצמם! כדאי שנזכור בכל יום ובכול רגע שגם אנחנו יצאנו ממצרים, מבית עבדים; גם אנחנו היינו גרים בארץ זרה. כמה סטטוס כזה הוא קשה להתמודדות, כמה אתגרים הוא מעמיד בפני מי שעובר לארץ חדשה, גם עם סל קליטה וקבלת פנים יפה. הקושי קיים ונוכח וטמון בעצם המעמד והמצב של גרות.

חמורך שונאך רובץ תחת משאו

*************************

למה זה חשוב? כי יש מצבים שהם א. צער בעלי חיים ב. מצבי מצוקה של בני אדם שגם אם הם הציקו לי ואני שונאת אותם – אני צריכה לשים את זה בצד ולעזור. מסר עמוק – שנאה היא אנושית וכנראה תפקוד אותנו מעת לעת. שומה עלינו להבין שמי שמחזיקה בליבה שנאה ואוחזת בה, פוגעת בראש ובראשונה בעצמה. כדאי לנסות להיעזר במצבים שמגיעים לפתחנו כדי לנצל אותם להיפטר משנאה וטינה ואיזו הזדמנות טובה יותר מאשר להתעלות מעל יחסים עכורים ולהגיש עזרה?

אסטרטגיה לכניסה לארץ

*********************

לא השמדה המונית, לא גירוש מאסיבי אלא עזיבה מדודה והדרגתית. מדוע? א. כי זה לא מוסרי להשמיד עם ב. כי אם ארץ מתרוקנת לפתע, השממה כובשת אותה ויש כר נרחב ופרוע לחיית השדה להשתלט על האיזור ואז יהיה קשה הרבה יותר להילחם בהם בטריטוריה שהם כבשו.

ביטויים מכוננים:

עין תחת עין שן תחת שן

כל אלמנה ויתום לא תענון

השוחד יעוור פיקחים ויסלף דברי צדיקים

לא תבשל גדי בחלב אימו

כל העם קול אחד

נעשה ונשמע