פרשת השבוע (שעבר) – חיי שרה

אז מה אם אני אשה? אז מה אם אני יהודיה? אני רוצה להיות אדם בינלאומי, רב לאומי; ללמוד מבודהה ואושו, מגורדייף ואוספנסקי, מפרויד וניטשה.

אחרי ס״ד (סיבוב דאווין) של כמה שנים טובות בשכונות השכנות, יש איזשהו שובע ורצון ללמוד את עצמי; אלו הקלפים שחולקו לי – אישה, ישראלית, יהודיה. אז למה לא לחזור לארון (הספרים היהודי) ולשתות ממי המעיינות שמפכים במקורות ובשורשים האישיים שלי? ככה סתם(?), כי הם שם, כי מישהו הניח אותם בבסיס ההוויה של אבות אבותיי במשך דורות על גבי דורות?

במשך שנים רבות, לא היו לי דמויות לחיקוי והערצה (טוב, אולי חוץ מג׳ון טרבולטה ב״גריז״), בטח לא דמויות נשיות. הרגשתי שאם אצור אותי באופן הכי מושלם שאוכל – אהיה שבעת רצון ושמחה בחלקי. אז זהו – שלא. כוחי ועוצם ידי הביאו אותי למקומות ממש נחמדים, שמהווים תשתית לא רעה בכלל למי שאני היום, אבל שלמות – אין דבר כזה.

המסע חזרה הביתה התחיל: על נדבכי תכנית אוניברסלית שמדברת על ערכים כמו התמסרות, נתינה, כנות, פתיחות, סבלנות, סליחה ומחילה (בראש ובראשונה – לעצמי), הכלה, כבוד, שליחות, ייעוד ואהבה – אפשר לפתח מספיק אומץ והעזה כדי לגעת בספר הספרים, בטקסטים קנוניים שהם אמהי-אמהות ואבי-אבות המוסר והרוח האנושיים, גם בלי לפחד כל כך שמישהו או משהו יחזיר אותי בתשובה. פשוט ללמוד, לצמוח ולהינות כל כך מלישה ועיבוד של החומרים שתמיד היו שם וכנראה גם יישארו לעולם ועד.

והרווחים המשניים הם נפלאים ומיידים – בפרשת חיי שרה, כבר מהכותרת, מדובר במעצמה נשית. בפרשה הזו, למרות שהיא כבר לא בין החיים, מוצא לנכון הסופר להקדיש לשרה אמנו פרק שלם ולקרוא לו – חיי שרה! לא מות שרה. חיי שרה! מין ציווי כזה גם לימינו אנו – חיי את חייך, אל תהיי מתה מהלכת, אל תחיי ליד, אל תחיי לבד; תהיי את. תמלאי את ייעודך.

לאחר מות שרה קונה אברהם את מערת המכפלה כאחוזת קבר עבורה. אברהם שולח את עבדו לחפש כלה ליצחק. רבקה עומדת במבחן החן, החסד והרחמים – היא היחידה שמסייעת לעבד אברהם, שואבת לו ולגמליו מים מין הבאר. עבד אברהם מבקשת אותה עבור יצחק ומשפחתה שואלת אותה לדעתה – כד,נז וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת-פִּיהָ. רבקה נשאלת לדעתה ורצונה ורק לאחר שמסכימה, היא ופלמייתה יוצאות לדרך. יש אתנחתא קומית קלה – כשרבקה רואה את יצחק היא נופלת מהגמל… כפי הנראה, מדובר בסיפור אהבה יוצא דופן -יצחק מביא אותה אל אוהלה של אמו המנוחה, נושא אותה לאישה והכתוב מציין: וַיֶּאֱהָבֶהָ – התייחסות מפורשת נדירה. אהבתו אליה היא הנחמה היחידה שעוזרת לו לצאת מהשבר הגדול שחווה בעקבות מות אמו. אברהם מוריש ליצחק את כל אשר לו. גם לבניו הנוספים מפילגשיו הוא נותן מתנות, אך משלח אותם לדרכם, בעודו בחייו, מייצר הפרדה ברורה בין יצחק לבינהם. אברהם הולך לעולמו ונקבר על ידי יצחק וישמעאל במערת המכפלה, לצד רעייתו.

האמהות בתנ״ך הן נשים דעתניות, חכמות, טובות לב ומראה, שנשאלות לדעתן ונשמעים לקולן. דוגמה ומופת למנהיגות נשים, גם בימים אלו ואלטרנטיבה ראויה לסלבס ולתרבות האינסטנט.

בתמונה – נשים נפלאות, דעתניות, חכמות, טובות לב ומראה, שותפותיי למסע מומנטום JWRP, נובמבר 2017