איך תפסתי את עצמי הבוקר בשקר

״מה פתאום? אני יוצאת מהבית רק אם ממש, אבל ממש חייבת!״

ככה סיפרתי למישהי הבוקר ואז שמעתי את מה שפי מדבר וקראתי לעצמי לשיחה:

חמודה! (באמת שאני חמודה🥰) – צאי מהסרט הזה! שימי לב לעיגולי הפינות, ההנחות והעלמות העין ואף יותר מכך (אותם אין לי כוונה לפרט כאן; למה? ככה).

האינסטינקט הראשון היה לתת כותרת לפוסט הזה: ״איך יצאתי הבוקר שקרנית״, אבל בחרתי כותרת אחרת. כי אני לא שקרנית, בדרך כלל, כששמה לב… מה אני כן? חמודה🥰

בואי נשים את זה על השולחן: כמעט כולם משקרים, כל הזמן, בעיקר לעצמם. שקר הוא מנגנון של דבק חברתי (אמרו גדולים וטובים ממני), שאילמלא הוא – כנראה לא היינו מצליחות לחיות אחת עם השניה ועם השני.

רוצה דוגמאות? בבקשה: מה עונה לחברה/ קרובה/ קולגה ששואלת או אומרת:

• מה שלומך?
• יואו, איזו שמנה/מקומטת/זקנה אני…
• התגעגעת אלי?

לא מכירה הרבה א.נשים שמעזות לומר את האמת בפנים, בכל אופן – לא כל הזמן.

בכלל לא בטוח שזה עדיף.

הימים הם לא ימים רגילים – יתכן ששקר קטן/לבן, יציאה (או שתיים או שלוש או עשר) מיותרת מהבית תגרום להידבקות/הדבקה מ/בקורונה, לסכנת חיים ממשית.

הנאיבית (החמודה🥰, כן?) מיד התגייסה: מצבינו בסך הכל ממש טוב יחסית לעולם מבחינת אחוז התמותה;

אבל ההיא, עם המודעות החברתית והעצמית הקצת יותר גבוהה אומרת:

כל זמן שזה רחוק מאיתנו – הסטטיסטיקות יכולות להוות מקור לנחמה;

חס וחלילה וחס, רחוק מאיתנו – מי שזה התדפק על דלתה, חרב עליה עולמה.

תכל׳ס? צודקת!

לראות את התמונה הרחבה (i wish) לא אומר שאפשר לשנות אותה.

מזל שהתמונה הגדולה מורכבת מהרבה פרטים קטנים (כמוני, חמודה🥰).

מה לעשות?

אפשר למצוא השראה מספר הספרים (ויקרא, י״ט, 18):

״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״

ולגזור את האקסטרה מייל שלנו –

אפשר לוותר על יציאה אחת מתוכננת, שהייתי בטוחה שהיא חיונית בעליל, לשנות את התסריט ואת הסיפור ואולי אולי להציל או להינצל… מי יודעת?

ולהתייחס אל עצמנו כמו שאנחנו: חמודות🥰 – 

כמו שלא מרזות באותו רגע שבו מחליטות לעשות דיאטה,

כך גם לא נהיות (יש מילה כזו?) טובות/מושלמות בין רגע.

חמודה🥰, כבר אמרתי?

*** בתמונה: win-win situation – בית מלב💜לב💜 ומריח וגם תמיכה בחקלאיי ארצנו🌸.