הפרופ׳ החביבה עלי, הציבה בפנינו אתגר-חיפוש אחר פרשנות מחזקת לימי הקורונה.

החיפוש הזה משתלב היטב עם חג הפסח, ליל הסדר וה״יהיה בסדר״, אם רק:

*נזכור שהחיזוק הוא לעצמנו (ולא חיזוק הקורונה), כי לְמָה ששמים 💜 – שם הוא נמצא.

*נוודא שהחיזוק העצמי הוא לרוח ולא (רק) לנפש הבהמית; להיות מחוזקת כדי לעזור אחרים ולא (רק) למען העצמי.

*נצא מה״אני״ הזה – התעניינות יומית ב-קרובה, רחוקה, בודדה, מבוגרת, מאותגרת; כשזה נעשה – תמיד באה לחזק ויוצאת מחוזקת.

*נטרח בשביל בני המשפחה מבלי לצפות לתמורה, סתם ככה כי אוהבת.

*נבדוק את הציפיות – שמישהוא כבר ייקח אחריות, שמישהו יודיע מתי כל זה ייגמר, שיעריכו את מה שאני עושה, שנסיים לקרוא את ההגדה, שהקטנים (בן 18 ובת 15, כן!?!) לא יתקוטטו…

נזכור – שציפיות נועדו לכסוי הכריות! בכל ״מצב צבירה״ אחר – הן עושות יותר נזק מתועלת…

מועדים לשמחה, בשורות טובות והרבה בריאות💜

*בתמונה – עידן אחר (לפני שנה?); ניו יורק My fav.