באופן כללי, במבט על, המשקיף על כל תחומי חיי- אפשר לומר שאני שמחה בחלקי! חושבת ומרגישה טוב.

העבודה שלי היא להתחבר ולבחור בזוית הראיה הזו כל פעם מחדש. וזו חתיכת עבודה!

עבודה פנימית:).

הנטיה ״לזלוג״ לכיוון החסר, הפגום, הפגיע מתגנבת מבלי לשדר אותות אזהרה; פתאום, בלי אזהרה מוקדמת, אני ממורמרת, ביקורתית, פגועה, כועסת, מתחשבנת…

מוצאת את עצמי מתבשלת במיץ של עצמי, לא מדברת, לא מתקשרת, בעיקר בגלל שממש לא רוצה לשמוע מה יש לאחרים לומר; כן, זה גם בגלל שאני חושבת שאני יודעת הכל, או לפחות את כל מה שצריך- לבד, לא צריכה עזרה או טובה של אף אחד; מהרהרת – כמה טוב היה אם הייתי על אי בודד, ללא צורך באינטראקציה עם אנשים ועושה מה שבא לי… מין פנטזיות מעוותות כאלה…

למה פנטזיות מעוותות?

כי, הרי, מה יותר נעים מלהיות בחיק משפחתי? מה יותר כייף מלבלות עם חברות קרובות ויקרות, חברות של מספרים דו ספרתיים של שנים (מצורפת תמונה)?

מה יותר ממלא ומרומם מלתת יד לחבר?

אין יותר שווה מזה!!!

אז נכון שמשלמים מחיר: לפעמים נפגעים, לפעמים פוגעים… כל זמן שאעשה כמיטב יכולתי בכל נקודת זמן, בלב נקי ואוהב ובכוונה לעשות רק טוב, יש סיכוי שהעבודה הזו תשתלם ואצליח להיות שמחה בחלקי לאורך זמן.