ערב יום הזיכרון כבר מתדפק על הדלת. 

המחשבה על הנערות והנערים, הנשים והגברים ששילמו בחייהם על זכותנו להיות פה- לא מרפה. ויותר מכך- ליבי יוצא אל המשפחות השכולות, משפחות הנעדרים ומשפחות הפצועים, שכל אחת מתמודדת בחיי היום יום עם החוסר והאובדן שאינם מרפים לעולם. 

סביר להניח שגם השנה יחפשו (וימצאו) תמונות של ה״חרדים״ או ה״ערבים״ או נציג שולי של קבוצה זו או אחרת החולקת פיסת ארץ זו ולא יכבדו את יקירינו בדקות הדומיה. 

אני מאמינה, שכולנו כחברה – דמוקרטית, נאורה וחזקה, יכולים להכיל גם סוג כזה של אנשים, למרות שאותי אישית- זה מקומם!

יהי זכרם ברוך!!!