על מה אני מדברת כשאני מדברת על ריצה

***הכותרת היא, כמובן, take off על הרוקי מורקמי***

4.1.2021 – התחלתי אתגר ריצה.

אני – שהתעלפתי בשיעורי ספורט בתיכון כשהייתי צריכה לרוץ;

שלא הסכמתי להזיע כי זה אחד הדברים השנואים עלי עלי אדמות (זה ולרוץ; וזה גם הורס את הפן, כן?);

נרשמתי לאתגר ריצה.

האמת – זה נשמע כמו התחלה של בדיחה; אבל זה לא! זה רציני!

מסתבר שיש קונספט אחד יחיד ומיוחד שהצליח לעשות מה שלא האמנתי בחייייים שיקרה לי.

כי הרי זה רק מקרה שאני רצה… 

אחרי שפילטרתי הרבה דברים מהחיים שלי וזיקקתי אותם למשהו יחסית צלול, הגיעה הקורונה ואיתה מגבלות התנועה, כך שהליכות של שעה-שעתיים ובטח בים, היו פחות אקטואליות. כי כמה אפשר ללכת במעגלים ברדיוס של קילומטר? חוטפים סחרחורת, לא? ומי ומה קיבלו הנחות סלב? הרצים. אבל מה זה קשור אלי? זהו – שלא.

כך לפחות חשבתי.

אז נתקלתי בפוסט על Laliway – תכנית ריצה לנשים שמעולם לא רצו.

כבר הפרדוקס מצא חן בעיני: איזו תכנית תצליח להריץ אותי, אני, שמעולם לא רצתי?

הייתי מאאאאד סקפטית; כן, זוט עני.

אבל אם למדתי על עצמי דבר או שניים זה שכגודל הספק – גודל ההפתעה!

ו-וואלה – נותרתי עם פה פעור!!!

אני באמת רצה!

ועוד דבר שלמדתי – שאתגרים עושים לי את זה. כמי שלוקה קשות בתסמונת החניכה המצטיינת, אין כמעט אתגר שלוקחת על עצמי ולא עומדת בו.

שמחה לשתף שלמרות הפחד והחשש – גם כשהסתיימו להם ארבעת אתגרי הריצה (לפני יותר מחודש), עדין ממשיכה לרוץ מעל חצי שעה (רצוף), פעמיים בשבוע.

אז אם המיינד שלך אומר לך שאת לא יכולה/ לא רוצה/ לא צריכה את זה – תשלחי אותו אלי. יש לי כמה דברים לספר לו שיפתיעו אותו ואולי תרוויחי את אחת המתנות הכי שוות שאת יכולה להעניק לעצמך:

חוויית מסוגלות מעוררת תעופה עצמית

ניפוץ מיתוסים ומחשבות מגבילות

זמן איכות עם עצמך

השתייכות לאחת הקהילות הנשיות הכי שוות שיש (חכי שתשמעי את הסיפור מאחורי השם-צמרמורת!)

דוגמה והשראה לסביבה (בדגש על הילדים והעזר שבעד)

מאמנת וצוות שחשבו על הכלללל

מישהי שמלווה אותך במשך כל האימון, שמדברת איתך באוזן על הדברים הכי מעניינים שיש

ועל הדרך גם פעילות ספורטיבית לגוף ולנשמה.

מה, לא תבואי?

גילוי נאות – בלתי ממומן בעליל; שלמתי ממיטב כספי.

אבל יש מבצעים והנחות והתמורה-שווה כל שקל והרבה מעבר לכך!