חיי שרה

אין פרשות רבות בתורה שנקראות על שם מישהו ואין עוד פרשה הקרויה על שמה של אשה.

ודווקא בפרשת השבוע, הנקראת ״חיי שרה״ – שרה אמנו מתה. ובסוף הפרשה – גם אברהם אבינו הולך לעולמו.

את שרה פגשנו כבר בפרשות הקודמות, אשה שעברה תהפוכות רבות בחייה ואינה זקוקה ליחסי ציבור –

היא ראשונת האמהות;

היא אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה (בראשית יב, 11);

היא אשה שמחוברת לאיטואיציה שלה, גם אם היא לא פוליטיקלי קורקט ואינה פופולרית – וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק (בראשית כא, 10);

היא נביאה – לפי: כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ (בראשית כא, 12).

נזכיר שאנחנו נמצאות מיד אחרי פרשת העקידה, אברהם חוזר מהר המוריה וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ (כג, 2) ויש המסבירים שליבה של שרה לא עמד לה בניסיון הנורא, גם אם יצחק, בנה יחידה(?) ניצל בסופו של דבר.

חדות העין שבינינו בטח תַּבְחֵנָּה באות ״כ״ הקטנה במילה וְלִבְכֹּתָהּ (כג, 2).

והנה אחד ההסברים המופלאים שמצאתי על אותה אות קטנה, שאולי טומנת בחובה סוד גדול:

נראה שסדר הדברים אמור להיות שונה: קודם מגיע הבכי ואחר כך ההספד; אך לא כאן!

הסדר הוא הפוך והסוד שאולי טמון באותה אות קטנה הוא שלשרה היתה גם בת, אשר הלכה לעולמה יחד עם אמה; וכך, במקור, אברהם בא לספוד לשרה ולבתה.

היתה או לא היתה – אין לדעת; אבל האפשרות לדמיין איך נראו חיי אמהותינו (ואבותינו) מרתקת ואינסופית.

ובלי ללמוד טריק של עבודה פנימית אי אפשר, במיוחד כשמדובר באשה כל כך מיוחדת ומעוררת השראה.

אז מה למדתי מחיי שרה?

שרה צחקה מכיוון שהתקשתה להאמין שגופה יחזיק הריון בגילה המופלג ולאחר שחדלה מאורח נשים. זה באמת לא מתקבל על דעת: איך אפשר לסמוך על גוף בכלל, ועל הגוף ש״בוגד״ בפרט?

כמה פעמים השכל אומר: את לא רעבה, אל תאכלי, זה מיותר, הגוף שלך זה לא פח זבל…

את יודעת את כל התורה כולה: מה מותר ומה אסור ומתי; הכל את יודעת…

אבל הגוף לא נענה לידיעה, לא מציית לשכל…

איך קורה שהיד שוב פועלת על אוטומט ומכניסה אוכל לפה, כאילו יש לה חיים משלה???

הסוד אותו למדה שרה ואנחנו יכולות ללמוד ממנה הוא: ל-ש-ח-ר-ר: Let go & let god!

כנראה שבאמת אי אפשר לסמוך על הגוף, אבל אפשר לסמוך על הכוח העליון, לתת לו לנהל את העניינים ולהאמין שהוא רוצה רק טוב בשבילנו – הנה, אפילו אשה בת תשעים יכולה להרות, ללדת, ולהתחיל שושלת של עם שקיים כבר מעל שלושת אלפים שנה. העם שלנו!

מוקדש לע״נ הרב הלורד הפרופסור יונתן זקס זצ״ל, אחת מאושיות עמנו, אור גדול בכל קנה מידה, שנרו כבה השבוע.

הלוואי שנשכיל ללמוד וליישם את דרכו, דרך של שלום ואחווה ולסגל את נועם הליכותיו לכל אדם באשר הוא אדם.

יהי זכרו ברוך!

תופיני מילים לשבת:

אֲחֻזַּת-קֶבֶר (כג, 4);

מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה (כג, 9);

בָּא בַּיָּמִים (כד, 1);

הִשָּׁמֶר לְךָ (כד, 6);

הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ (כד, 17);

וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת (כד, 20);

וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ (כד, 40);

הַשְׁקִינִי נָא (כד, 45);

נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת-פִּיהָ (כד, 57);

אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה (כד, 60);

לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה (כד, 63);

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ (כד, 67);

וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו (כה, 8)