פרשת השבוע-שופטים2

תקציר העניינים: ממשיכים בספר דברים, הדברים של משה לעם ישראל, שניה לפני הכניסה לארץ. משה ממשיך בתדרוך, בצוואה הרוחנית שהוא משאיר אחריו וממשיך לדבר על נושאים ועקרונות מוסריים, אולם בעוד בפרשה הקודמת נסקרו הדברים הנוגעים לרמת הפרט, בפרשתנו משה סוקר את ענייני הכלל, העניינים החברתיים-ציבוריים: הקמת מערכת משפט המבוססת על צדק ומגובה במערכת שיטור הוגנת; דיני והלכות עדים; המלכת מלך על עם ישראל; הלכות כהנים ולוויים; נביאי אמת ונביאי שקר; ערי מקלט; נוהלי גיוס לצבא; נוהל עגלה ערופה.

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ (טז,יח)

מה שאני אוהבת בתנ״ך הוא שאקדח המופיע במערכה הראשונה, יירה בהמשך. העיסוק בעינייני שופטים יוצא לדרך ומאוחר יותר מתרחבת הירי(ע)ה לספר שלם המוקדש לנושא. לאורך כל המקרא ניתן לראות את ההדרדרות האנושית – החל בבריאת אדם וחווה ונפילתם מגן עדן בשל החטא הקדמון, דרך תקופת נוח והמבול, יציאת מצרים, ההליכה במדבר ועד הכניסה לארץ ישראל אשר נדונה בפירוט בפרשתנו. יהושע, יורשו של משה, מצווה את בני ישראל לפני מותו להוריש את הארץ, אך במבוא לספר שופטים הם ״משחקים״ עם ההנחיות והציוויים, מתערים ומתערבבים עם עמי הארץ ובהמשך נקלעים בכל פעם מחדש לצרות. אז מגיע שופט המתפקד על תקן של מושיע, מיישם ומפרסם את ישועת ה׳ והארץ שוקטת לתקופות ממושכות. אם כך – תפקיד השופט/ת אינו שיפוט במובן הקלאסי של ימינו, אלא תפקיד מנהיגותי, לפתרון בעיה נקודתית. כך גם בנפשינו פנימה – לא כדאי לאפשר לשופטים ולשוטרים הפנימיים לקנות להם מקום של קבע בתוכנו; שופטים ושוטרים פנימיים ש״יושבים״ עלינו גורמים לרגשות אשמה, להקטנה, לירידה בערך העצמי ולהכאה על חטא. ללמוד לשלוף את השופט הפנימי אד-הוק, כדי להושיע מבעיה מסויימת ואחר כך לשחרר אותו לדרכו עד ה״עונג״ הבא, הוא משימת חיים. מי שמשחררת לחלוטין את השופטת/שוטרת הפנימית, תתקשה לפתח מצפון ומוסר ברמה גבוהה; מי שתיתן להן לנהל את חייה ביד רמה מדי – תסבול. כמעט כמו בכל תחום בחיים, רמת איזון מירבית תביא לחיים פרטיים וקהילתיים מתוקנים.

תופיני מילים לשבת:

הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם (טז,יט)

צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף (טז,כ)

וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ / וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל (יז,ז/יז,יב)

לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו (יז,כ)

תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ (יח,יג)

כִּי-יֵחַם לְבָבוֹ (יט,ו)

נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ, עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן, יָד בְּיָד, רֶגֶל בְּרָגֶל (יט,כא)

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (כ,יט)