תקציר העניינים: ספר במדבר נפתח בהכנות למסע העם לכנען הנמצאת ממש בהישג יד. בשנה השנייה ליציאת מצרים נערך מפקד בו סופרים "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם" (א,ג), סופרים ונערכים למסע כיבוש צבאי. לא סופרים – "אַךְ אֶת-מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת-רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (מט). זאת מכיוון שללווים תפקיד מיוחד – הם משרתי המשכן האמונים על נשיאתו בזמן המסע ושמירה עליו בזמן החנייה. הם ייספרו במפקד מיוחד משלהם, בסוף הפרשה (פרק ג) בעוד יומיים.
נושאים מרכזיים בפרשה:
בְּמִדְבַּר (א,א)
המדבר – no man's land, אינו מקום למגורי אדם, בוודאי לא למגורי קבע. המדבר הוא החלק המחבר בין יציאה מין המיצרים לבין היותנו עם חופשי בארצנו. כדי לצאת לחופשי מתודעה של עבד ולהפוך לבן חורין – נדרש תהליך, מסע במקום של שממה, של חוסר הסחות דעת. ישנן פרשנויות ומדרשים רבים על הנושא, אולם אחד היפים שבהם הוא שהתורה שייכת לעולמות עליונים, לקב״ה ולמלאכי עליון. אז למה ירדה מלמעלה וניתנת לנו (חלק מהעולם הזה, חלק מהאנושות, חלק מכל החי עלי אדמות) ולמה דווקא במדבר? כי רק במקום כזה, יכול הקב״ה לשמוט/לשחרר את התורה אלינו, בני אדם, המורכבים מנפש אלוקית ונפש בהמית. בהיבט של עבודה פנימית ועבודת המידות, על מנת לעסוק ברוח, בדברים נשגבים, ראוי ומוטב למצוא מקום להתכנסות פנימה, להתבוננות ואולי אף התבודדות, לעשות סקירה מקפת של אמתחתנו – מהן מעלותינו, מהם פגמינו, איזה תיקון נדרש ממני לבצע על מנת להשתפר ולהתעלות מעל הנפש הבהמית שבי. כי מעבר לזה ש״נתאווה לעשות לו דירה בתחתונים״, באנו לעולם על מנת לתקן; זה התפקיד שלנו. באנו לתקן את עצמנו (ולא אף אחד אחר), לצאת מעבדות (לנפש הבהמית) לחירות, על ידי התחברות והתקשרות לחלק אלוקה ממעל ממש.
תפקידי הלוויים וחלוקתם לשלוש קטגוריות: גרשון קהת ומררי
מבחינה נפשית – קשה לעבור מקודש לחול בהינף יד: רגע אחד בני לוי עובדים בעבודות הקודש ורגע אחרי הם צריכים לפרק ולהרכיב ברמה הטכנית את המשכן. לכן חולקו לשלוש קטגוריות של תפקידים והקב״ה מצווה שאהרון ובניו יהיו אלה שיארגנו ויכסו את כלי המשכן ורק לאחר מכן בני קהת ישנעו אותם. שלא יצטרכו לראותם ולהתייחס אליהם באופן קונפליקטואלי – רגע אחד קודש הקודשים ורגע אחרי כלים/ חומרים לשינוע. המעברים החדים בין המצבים עלולים לסכן את נפש האדם ולערער אותה עד כדי איום על החיים. כמו כן, הלוויים במקום הבכורים; מדוע? בהתחלה נבחרו הבכורים לשרת בקודש, אולם מכיוון שהם חטאו בחטא העגל, נמצאו הלווים ראויים לעבוד הקודש ולכן באים במקומם.
שיתופי פעולה ושלם הגדול מסך חלקיו
וַיִּקַּח מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן (א,יז) – למה וייקח ולא וייקחו? הפרשנים מסבירים: אשר פקד משה ואהרון – שניים שהם אחד. אין משמעות קיומית לאחד בלי השני. איש איש ותפקידיו, איש איש ומאפייניו.
מסדר המפקד
בתחילת החומש הרביעי, כשלא עבר זמן רב מהמפקד הקודם, נערך מפקד נוסף. דווקא בשממה, במדבר, בשטח הפקר, פוקדים (שוב) את עם ישראל. הפרשנים מסבירים שדווקא בתוך הכאוס, במקום שאינו ראוי למחיית אדם, נדרש סדר מופתי, תכנון וירידה לפרטים. אי אפשר ואסור לחיות בהפקרות, בלי גבולות וככל העולה על רוחינו ולא משנה איפה אנחנו נמצאות. סדר צריך להיות! כמו כן, המפקד נערך לפי שבטים. אבל סדר השבטים מפתיע. הוא לא בדיוק סדר הלידה, וגם לא בדיוק הסדר לפי ההתייחסות לאימהות (לאה, רחל, בלהה וזלפה), אולם מקומו של ראובן כראשון נשמר, לפחות בפרק הזה – "רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל" (כ). ועכשיו זה רשמי: בני יוסף – אפרים ומנשה הם באופן רשמי שני שבטים. וכך נוצר מחדש המספר 12 (אחרי שהלוויים קיבלו קידום). שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם–בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת (ב). טכנית הביטוי מתאר את המפקד שנערך על ידי רישום שמות המתפקדים וספירתם. אבל מילולית – נולד ביטוי יפה שמכיל את המתח בין היותם "מספר" סידורי אחד מיני רבים, לבין היותם בעלי ייחוד ומשמעות – "שם" פרטי.
תופיני מילים לשבת:
בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת (א,ב; א,כ; א,כד ועוד)
רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל (א,טז)
וְהַזָּר הַקָּרֵב, יוּמָת (א,נא; ג,י ועוד)
דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה (ב,ג)
כְּלִיל תְּכֵלֶת (ד,ו)
לֶחֶם הַתָּמִיד (ד,ז)
מְנֹרַת הַמָּאוֹר (ד,ט)
בֶּגֶד אַרְגָּמָן (ד,יג)
שֶׁמֶן הַמָּאוֹר וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים, וּמִנְחַת הַתָּמִיד, וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (ד,טז)