פרשת השבוע-בהר

תקציר העניינים: הפרשה מתחילה בהר סיני ומכאן שמה. ציון מיקום הוא ענין מאד ייחודי וחריג כשמדובר בשמות הפרשות בתורה. הנושא הראשון והעיקרי בה – שמיטה. אז מה עניין שמיטה (הנושא העיקרי) להר סיני המצויין ומוכוון בשם הפרשה? תיכף:). הפרשה מפרטת את החוקים בעבודת האדמה וכן תשתית להסדרים כלכליים וחברתיים. בתחילה מדובר כאמור על מצוות השמיטה, לאחר מכן על מצוות היובל ובסוף על איסור ההונאה הכלכלית ועל חוקים וכללים הדנים בעבדים וכן זכויותיהם וחובותיהם של הבעלים כלפיהם.

בְּהַר (כה,א)

עוד משם הפרשה אנו למדות כי הפעם הפוקוס הוא על האדמה ֿ(הר=שם הפרשה) והקשר של האדם אליה. האדמה – אדם+ה כל כך מרכזית בחשיבותה, שהתורה ממש מאנישה אותה וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ (כה,ב)… שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ (כה,ד).

מספר נקודות לעיון ומחשבה:

1. אז מה באמת עניין שמיטה להר סיני? למה דווקא בהר סיני? בהר סיני מתרחשים המעמדים המכוננים של עם ישראל למול הבורא – ברית בינו לעמו ישראל, קבלת לוחות הברית בהם עשרת הדיברות, כמו גם ענייני השמיטה והמצוות הנוספות שבפרשתינו. הַכְוָנָה ברורה לרוח הדברים, מיקומם בסדר העדיפויות וחשיבותם הרבה.
2. מהי העבודה הפנימית הקשורה למצוות השמיטה? שמיטה היא רעיון מהפכני, חדשני ונועז (בוודאי בעבר) שכל כך רלוונטי לימינו, בהם המרדף אחר והשיעבוד ל-חומר בכלל ולנדל״ן בפרט, אם נרצה וגם אם לא, מהווים את העבדות החדשה. זאת מאחר ונדמה לנו שאם שילמנו ממיטב כספינו – הדבר אותו רכשנו שלנו. גם אם נצא מתוך נקודת הנחה שזה אכן שלנו ולא משנה מהי המשנה הכלכלית הסדורה (הפרטית או הציבורית) לפיה אנו חיות – אסור לנו לנצל את משאבינו עד שהם מתרוקנים לחלוטין, מכיוון שאז אין להם אפשרות להתאושש ולהתחדש. כדאי לדעת לעצור בזמן, לבדוק את מצב המצברים ולשמוט את האחיזה מהניהול, התכנון והשליטה. מדובר בקושי אדיר וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת (כה,כ), הכרוך בשינוי אמונות בסיסיות בנפש האדם ובראשם: א. וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת–כִּי-לִי, הָאָרֶץ:  כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי (כה,כג) – לזכור בכל רגע ורגע שאין לי בעלות אמיתית על משהו! הכל ניתן לי במתנה ובהשאלה. ב. אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו (כה,יד); לְפִי רֹב הַשָּׁנִים, תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים, תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ (כה,טז); וַעֲשִׂיתֶם, אֶת-חֻקֹּתַי, וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם–וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ, לָבֶטַח (כה,יח); וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ, וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע; וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח, עָלֶיהָ (כה,יט) – רק אם אשכיל לנהוג בהגינות, ביושר, בניקיון, ובדיוק כמיטב יכולתי בכל רגע נתון מול הבורא ומול ברואיו, יתכן ויתאפשר לי להמשיך לאחוז בקניין הפיזי או הרוחני וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים (כה,כא). ג. כִּי יוֹבֵל הִוא, קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם; מִן-הַשָּׂדֶה–תֹּאכְלוּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ (כה,יב) – גם כשמשהו לכאורה שלי, זה בוודאי לא לעולמי עד; עלי ללמוד לשחררררררר.
3. שנת היובל – ריסטרט חברתי וכלכלי – וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ (כה,י). כל זאת בניגוד למקובל באותם ימים, בהם היתה היררכיה ברורה בין מעמדות (בוודאי בקרב הגויים), חלוקת תפקידים ומקצועות מאד מובהקת ותלות מאד גדולה בטבע. השורש ג.א.ל מופיע פעמים רבות בפרשה, בדגש על היחסים הבינאישיים. כנראה הדרך לגאולה עוברת דרך היחס לאדמה גְּאֻלָּה, תִּתְּנוּ לָאָרֶץ (כה,כד) ודרך מערכות היחסים שבין אדם לחברו ומכאן החשיבות הרבה להתנהלות החברתית והכלכלית המתוקנות שעיקרן מובא בפרשתינו – הגבלת הכוח הנמצא בידי עשירים, צמצום ההיתרים הנתונים בידיים פרטיות ופיקוח הריבון עליהם, והכי חשוב – יחס של חמלה לזולת.
4. אֶת-כַּסְפְּךָ–לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ (כה,לז) – איסור הונאה: כל אחת יכולה ליפול למקום הזה. לאף אחד אין ביטוח מוחלט שלא יקלע לצרות כלכליות. לכן, לאחר שקודם לכן דובר על ואהבת לרעיך כמוך, אפשר לרדת רזולוציה ולהתעמק ב״סעיף הסל״ הזה, להיכנס לפרטים הערכיים והמוסריים שבין אדם לחברו וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, וְנִמְכַּר-לָךְ–לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ, עֲבֹדַת עָבֶד (כה,לט) מתוך הבנה שהגלגל מסתובב ואנו עלולות למצוא עצמנו בדיוק בפוזיציה ובבעיות שיש למישהי אחרת כרגע. על כן ראוי להתייחס באופן מכבד והוגן ואף מעבר לכך מתוך ראיית האחר וחמלה כלפיו וכלפי מצבו אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית (כה,לו) לֹא-תִרְדֶּה בוֹ, בְּפָרֶךְ (כה,מג) אֶחָד מֵאֶחָיו, יִגְאָלֶנּוּ (כה,מח).
5. כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם–וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה (כה,ב) – מדובר במצווה שמקויימת רק כאשר מגיעים אל הארץ. כיום רוב העם היהודי עדין בתפוצות ולכן זו אחת מהמצוות דהורייתא שלא מקיימים עקב הנסיבות.

תופיני מילים לשבת:

תִּזְרַע שָׂדֶךָ…תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ (כה,ג)

סְפִיחַ קְצִירְךָ…עִנְּבֵי נְזִירֶךָ (כה,ה)

וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ…יוֹבֵל הִוא (כה,י)

וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ (כה,יט)

צְמִתֻת (כה,כג)

אִם לֹא-מָצְאָה יָדוֹ, דֵּי הָשִׁיב לוֹ (כה,כח)

נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית (כה,לו)

וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ (כה,לט)

אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו (כה,מא)

מִמְכֶּרֶת עָבֶד (כה,מב)

שְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ (כה,מט)

יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ (כה,נג)