פרשת השבוע-תזריע2

עיקרי הדברים: פרשת תזריע עוסקת בדיני טומאה וטהרה של היולדת ומתחילה לעסוק בצרעת, במצורעים ובטיפול בהם – אבחוני הצרעת בגוף ובבגד וכיצד מתמודדים עימם.

אז איפה טמון הזרע (הפוטנציאל)?

איך כל זה קשור לפסח – חג אביב?

ואיך קשור לפרשה הנוספת הנקראת בשבת – פרשת החודש?

1. פרשת השבוע – תַזְרִיעַ (יב,ב)

במישור הפיזי

האדם, החי והצומח מתחילים את התפתחותם מזרע מופרה או נובט ומתפתחים לכדי יצירת מופת מופלאה, בתהליך שהוא כמעט בלתי נתפס בשכל האנושי. מרגש לחשוב שממשהו חבוי מהעין, כל כך נעלם ומסתורי, יוצאים לאויר העולם אדם או חיה או פרח או צמח שלמים, שכל התפתחותם מתחילה מנקודה אחת קטנטנה, בלתי נראית, המכילה את מלוא הפוטנציאל של הקיום בהמשך.

במישור הרוחני

נקודת החכמה, הפוטנציאל/הזרע הרוחני, היא המידה הראשונה בשלושת ספירות השכל (מתוך עשר הספירות) ואכן ממנה ואילך אפשר לבנות ולהבין (בינה), ללמוד ולצמוח (דעת), לעבור מהשכל לרגש – אהבה ונתינה (חסד), דינים וגבולות (גבורה), השילוב בין השתיים (תפארת), לנצח ולהנציח (נצח) על ידי ענווה – הודיה והודאה (הוד), על בסיס ניקיון וסדר (יסוד), כדי שבסופו של דבר, נוכל לממש את הפוטנציאל (מלכות)- סגירת מעגל עם הספירה הראשונה והתכללות הספירות בעבודת המידות.

איפה טמון הזרע/הפוטנציאל?

הרעיון הטמון בפרשה שותל את הזרע, הפוטנציאל, להמשכיות הפיזית והרוחנית של המין האנושי. בפרשה מפורטים דיני הטהרה, הקובעים גזרה שונה על היולדת: אישה שילדה בן אינה טהורה במשך 40 יום (7 ימים לבעלה ו-33 ימים שאינה מביאה קרבן לבית המקדש) ואילו בלידת בת כפליים: 80 יום (14 לבעלה ו-66 לבית המקדש). לכאורה – מגיע ״קנס״ על לידת בת ונראה שליהדות יש משהו נגד לידת בנות. אחת מהפרשנויות המופלאות אומרת שאימא תצטרך בבוא היום להעביר את דיני הטהרה לבת שלה וכדי להעביר תוכן לילדים – על האימא לדרוש מעצמה כפול (ואיזו יידישע מאמא אינה חיה בהוויה כזו?). הגדלות של הילדים אינה תלויה רק בהם, אלא בעיקר בנו, ההורים. הדרישות של ההורים מעצמם קובעות את אמות המידה ומוסר בבית, אלו מהווים דוגמה ומופת לילדים וקובעים את רמת הציפיות מעצמם ומילדיהם, וההישגים בהתאם. מה שנזרע בחינוך ילדינו, נקצור אנו, הם והאנושות כולה ברבות הימים.

2. פסח ופרשת תזריע

אנחנו בעיצומן של ההכנות לפסח. גם פה-סח וגם הפרשה (צרעת-לשון הרע) עוסקים במימדי הדיבור. מחשבה, גם אם פוגעת, אינה עושה נזק סביבתי ופוגעת בדרך כלל רק במי שחושב אותה, בעוד שמילה שנאמרת – אין לדעת לאן תתגלגל ואיזה נזק ייגרם. מילה שנאמרת יוצרת מציאות; דוגמה מובהקת לכך בימינו – שיימינג. אז מתי מותר לדבר ומתי לא? הפרשנים מסבירים שרמז לכך יש בתחילת הפרשות -וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר (יב,א) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר (י,ב) – פעמיים וידבר ופעמים לאמר; למה צריך גם לדבר וגם לאמור ועוד כפליים? הרעיון הוא שרק אם את מתבקשת לשתף מידע, כדאי שתעשי זאת. כל מה שלא נתבקשת לדבר עליו – מוטב לנצור את הלשון.

מהכלל אל הפרט

אסור לדבר לשון הרע גם על עצמנו, כמובא בסיפור חסידי: עגלון הגיע לעיירה פגש פלוני וביקש ממנו שיכוון אותו אל הבעש״ט. משהפליא אותו עגלון בדברי שבח על הבעש״ט, צינן הפלוני את התלהבות העגלון באומרו שהבעל שם טוב אינו כזה גדול. הזדעזע העגלון מדבריו והיכה אותו נמרצות. מאוחר יותר פגש העגלון את הבעש״ט ונוכח לתדהמתו לגלות שזה אותו פלוני שפגש. שאל העגלון – מדוע לא עצרת בעדי מלהכות אותך? ענה הבעש״ט – בכבודם של אחרים אני נזהר; כנראה הייתי צריך את השיעור הזה כדי שלא לדבר רעות גם על עצמי. לעולם אין לדעת לאן זה יגיע.

3. שבת החודש – הסוד להצלחה בחיים

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה (שמות, יב,ב) – הפסוק הראשון בין כלל מצוות התורה שניתנו לנו כעם, שעל שמו נקראת הפרשה כולה. שבת החודש היא אחת מארבע הפרשיות הנוספות: שקלים, זכור, פרה, החודש והיא חלה בשבת שלפני ראש חודש ניסן או בשבת ראש חודש ניסן (כמו השנה). משום כך מוציאים בה השנה שלושה ספרי תורה – הראשון לפרשת השבוע (תזריע), השני לפרשת ראש חודש (ניסן) והשלישי לפרשת החודש (הרביעית מארבע הפרשיות הנוספות). הפרשנים מסבירי שלעם ישראל יש שני ראשי שנה – אחד על פי חוקי הטבע כמו לכול העולם ואחד ייחודי לנו, המזכיר שגם אם נגזר הדין בתחילת שנה, יש דברים שהם מעל הטבע=ניסים ומכאן גם שם החודש ניסן ואפשר לשנות גזרת גורל ולהתחיל מחדש. עוד פסוק עם פרשנות מופלאה קושר את חודש ניסן, עידן הנסים דווקא לאביב אֶת–חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר—שִׁבְעַת יָמִים…לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי–בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם (שמות כג,טו) כלומר הסמיכות של פסח אל החודש החל באביב מצביעה על הכוונה לסמוך את יציאת מצרים (הפיזית והרוחנית) למועד ההתחדשות והפריחה; זה לא נעשה באופן אקרעי – יש כוונת מכוון. אולם בסמיכות הזו טמון רעיון גדול נוסף – כשם שבמחזוריות הטבע, בגלגל השנה, עונת האביב תמיד מגיעה אחרי החורף, כך גם במחזוריות החיים, אם את מרגישה ״חורפית״ – תקועה, עצובה, מסוגרת, חסרת תקווה – תמיד מגיע האביב, תקופה של פריחה והתחדשות. מי שתזכור זאת, תוכל לנצל את ההזדמנות לשינוי חשיבתי–תודעתי ותצמיח את עצמה מה״חורף״ ל״אביב״, הסוד להצלחה בחיים. מכיוון שכמעט בלתי אפשרי לעשות זאת לבד, בבחינת ״הגמל (נאקה) לא רואה את הדבשת שלו/ה״ – מומלץ לעשות זאת בליווי מורה/יועצת/מנטורית לעבודה פנימית.

תופיני מילים לשבת:

כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּו‍ֹתָ֖הּ תִּטְמָֽא (יב,ב) דותה – לשון דבר הזב מגופה ד"א לשון מדוה וחולי

פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע (יג,ה) פָּשׂ֨ה תִפְשֶׂ֤ה (יג,ז) נגע – בסיכול אותיות: ענג

פָּר֨וֹחַ תִּפְרַ֤ח (יג,יב)

מִכְוַת־אֵ֑שׁ (יג,כד)

הִ֨תְגַּלָּ֔ח…יְגַלֵּ֑חַ (יג,לג)

מַמְאֶ֨רֶת֙ (יג,נב)