פרשת השבוע-ויקרא2

תקציר העניינים: חומש חדש, פרק חדש, פרשה חדשה. רוב ספר ויקרא והפרשה עוסקים בקרבנות: אילו סוגי עבירות יש ובהתאמה אילו קורבנות יש ומה עושים איתם. ישנם תיאורים גרפיים מפורטים על הקרבת הקורבנות והמעשים הנעשים בהם. סוגי הקרבנות – קורבן עולה, מי שרוצה להקריב קורבן על מזבח רצון כלשהו שלו, שרוצה לבקש משהו מהקב״ה, מקריב בן בקר או צאן או עוף וישנם קורבנות מהצומח, למי שידו אינה משגת, כאשר כל קורבנות הצומח הם כשל״פ – לא מקריבים חמץ. קורבן נוסף – חטאת, מי שחטא חטא גדול בכוונה, צריך להקריב קורבן, אבל גם מי שחטא שלא בכוונה – חייב להקריב. קורבן הכהן הגדול – לו יש סטנדרטים אחרים, הדין לגביהם שונה. כמו כן יש גם חטאת נשיא – גם הוא יכול לעשות עברה ואם הוא מודע ומודה, הוא יכול לכפר על העבירה ולהמשיך בתפקידו (כמובן שזה תלוי בחומרת העבירה). חטאת סנהדרין – יש מצב שהשופטים מחליטים החלטה לא נכונה וכל העם העושה כמצוותם וכפסיקתם, כושל. חטאת כל אדם – האדם הפשוט שעשה עבירה או חטא ורוצה לכפר על מעשיו. קורבן עולה ויורד על מספר עבירות – יש מידתיות של הקרבת הקורבנות על פי מצבו הכלכלי של האדם, כל אחד מקריב על פי יכולתו. אשם מעילה – אדם שמעל בכספי הציבור. אשם תלוי – אדם שלא יודע אם עבר עבירה, אם אין דרך לברר, חייבים להביא קורבן כדי להישאר נקי. אשם גזלות – אפילו הלין שכר שכיר זה נחשב לגזל וצריך להקריב קורבן. עוד ענין שמוזכר בפרשה זה הבאת המלח יחד עם הקורבנות.

וַיִּקְרָא – קריאת גוף, נפש ונשמת האדם וקריאה להתעלות

הבורא מעביר למשה מסר שבעזרתו הוא קורא את נפש האדם, מרכיביה וסודותיה: וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה (ב,א)… נֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא (ד,ב)… נֶפֶשׁ, כִּי-תִמְעֹל מַעַל (ה,טו)…נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא (ה,כא); בנפש האדם יש רצון להתקדש ולהתעלות, לכפר ולהתנקות מליכלוך, יש רצון וצורך להתנקות מאשמה (עצמית-פנימית או ציבורית-חברתית), הבאה לידי ביטוי בכובד ותקיעות הן במישור הפיזי והן המישור הנפשי-רוחני. הדבר מקודד ומשתקף היטב בפירוט הרב והמדוקדק של פסוקי הפרשה, למשל הפעולה הפיזית של לסמוך את הידיים על הבהמה ובכך להעביר אליה את החטאים ולהתנקות מהם בעזרת הקרבתה וְסָמַךְ יָדוֹ, עַל רֹאשׁ הָעֹלָה; וְנִרְצָה לוֹ, לְכַפֵּר עָלָיו (א,ד). משה קורא לעם להשתמש נכון באמצעים פיזיים ומוחשיים שהיו מקובלים באותה תקופה, על מנת להתכפר ולהתקדש בפני וכלפי הקב״ה ובכך להתעלות מעל החומר והתלות בו כאמור בפסוק האחרון בפרשה: וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה, וְנִסְלַח לוֹ, עַל-אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה, לְאַשְׁמָה בָהּ (ה,כו). הקריאה לתיקון וכפרה אינה רק ל״עמך״; יש פסוקים מיוחדים המוקדשים לענייני קורבנות של מנהיגים/כהנים שחטאו ומודים אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא (ד,ג); וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יִשְׁגּוּ, וְנֶעְלַם דָּבָר, מֵעֵינֵי הַקָּהָל (ד,יג)…וְנוֹדְעָה, הַחַטָּאת (ד,יד)…וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת-יְדֵיהֶם (ד,טו)…אֲשֶׁר נָשִׂיא, יֶחֱטָא (ד,כב) – נשים לב שלגבי הכהן ועדת ישראל כולה, כתוב ״אם״ ואילו לגבי נשיא, כתוב ״אשר..יחטא״; נראה שאין ספק לגבי הנשיא! לקיחת האחריות וההודאה של המנהיגות כמעט ולא קיימת כיום; נדיר לראות מנהיג או פוליטיקאי שאומרים – עוויתי, חטאתי, פשעתי. התגובה להאשמות היא מתקפת נגד הכחשה והתנערות מהחטא. אז איך אפשר לכפר?

הרבי מלובביץ דן עמוקות וארוכות על שם הפרשה –

1. ויקרא הוא ספר קשה, דורש לימוד, התעמקות, פרטי פרטים, ציווים לא פשוטים. ודווקא על זה נאמר כי טוב– זה טוב ללמוד ולהתאמץ כדי להבין, בלי קיצורי דרך ובלי עיגולי פינות.
2. מתחיל במתיקות– ויקרא, השם קורא למשה, בחיבה, לפני שהוא מצווה, מפעיל, מורה וכו, וזו צריכה להיות הגישה, לחבב את הדרך, לפתוח בדברי נעם.
3. השוואה לספר דברי הימים – פונט של א׳– בדברי הימים ״אדם״ ב–א גדולה וב–ויקרא א קטנה. וזה מפנה את תשומת ליבנו – מתי אני צריכה להתנהג כגדולה– בעולם, במנהיגות, בשליחות; מתי כקטנה – מול הקב״ה.
4. אלוהים מדבר אל משה בהפסקות, ברווחים: וַיִּקְרָא… וַיְדַבֵּר… לֵאמֹר(א,א)… דַּבֵּר… וְאָמַרְתָּ (א,ב) . זאת כדי שיוכל לעכל, ללמוד, להפנים ולהעביר את זה הלאה.

על פי הרבי מלובביץ– וַיִּקְרָא זו קריאה לתנועה, לפעולה. על פי הליטאים ותורת המוסר– קריאה לעצירה, לחשבון נפש. מה את בוחרת?

תופיני מילים לשבת:

וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ (ב,ב)

פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים (ב,ו)

אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל (ב,יד)

נֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה (ד,ב)

קַרְנֹת מִזְבַּח (ד, לד)

נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב (ה,ד)

וְאִם-לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ, דֵּי שֶׂה (ה,ז)