פרשת השבוע-פקודי

תקציר העניינים: משה קובע את סידור העבודה: עבודת הלוויים בידי איתמר בן אהרון הכהן ואילו כל אשר משה צווה לגבי בנית המשכן ייעשה על ידי בצלאל ואחיסמך האומנים. חזרה מפורטת על בנית המשכן, בגדי הכהנים והחומרים מהם הם עשויים. כשמסתיימת המלאכה – משה רואה שהעם עשה כדבר השם והוא מברך אותם. הקב״ה מצווה את משה באשר לתהליך המפורט וקביעת זמנים להקמת המשכן – באחד לחודש הראשון, כמו גם מינוי הכהנים וטקסי היטהרותם ומשיחתם. כך אכן קורה, בעקבות ההירתמות והתרומות של בני ישראל שהתאחדו אחרי הנהגתו של משה שהביא את דבר השם. משה מסיים את המלאכה, הענן מכסה את אוהל מועד ורוח אלוהים שורה במשכן. כל הזמן הזה, נעצר מסעם, עד שעולה עמוד הענן והם יכולים לצאת להמשך המסע וכך תהיה הדינמיקה מכאן ואילך – כשעמוד הענן יכסה הם ייעצרו וכשהוא יעלה הם ימשיכו במסעותיהם. ביום ילווה אותם עמוד ענן ובלילה עמוד אש. תם ונשלם ספר שמות. חזק חזק ונתחזק.

אֵלֶּה פְקוּדֵי (לח,כא) – מה חשוב יותר: הרבים או היחיד?

כמו תמיד, יש חשיבות למילה הפותחת את הפרשה. האור החיים מסביר ש-אֵלֶּה מתייחס לחטא עגל הזהב ובא לתת קונטרה לכל פרט מפרטי חטאי בני ישראל בעשותם את עגל הזהב. החשיבות נובעת מהרעיון שכפרה מדוייקת ככל האפשר על החטאים (במקום, בזמן, בנסיבות וכו׳) מביאה לתיקון אמיתי. כבר ניתקלנו ברעיון הזה בעבר – ההסבר לכך שיוסף גורם לאחיו ואפילו לאביו לעבור מסלול ייסורים, כדי שהכפרה והמחילה יהיו שלמות. ההוכחה לכך שזה באמת עובד היא העובדה שהמשפחה הזו מהווה את שבטי ישראל מאז ועד עולם. עוד עניין מעניין הוא שפרשת פקודי באה אחרי פרשת ויקהל. אולם האם באמת הקהל, הקהילה קודמים לפרט? בוודאי שלא – אלמלא הפרט לא היתה נוצרת קהילה, לא היה נוצר קהל. סדר הפרשות מציע רעיון נפלא באשר לסדר הדברים: הטבע האדם, האוטומט הוא לשים את צרכי בראש, לדאוג להם ולמלא אותם. אולם אם כל אחת מאיתנו לא תוותר קצת על ״עצמה״, על נוחותה וצרכיה, לא תוכל לקום קהילה.

וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן (מ,לד)

מתי ה-כובד (של המשכן) הופך ל- כבוד? כשעושים עבודה מדוייקת.

איך עושים עבודה מדוייקת? עם חכמת הלב.

כובד = כבוד = לב = 32 בגימטריה.

תופיני מילים לשבת:

אֲדָנִים (לח,כז)

יִתְדֹת (לח,לא)

בִגְדֵי-שְׂרָד (לט,א)

כְּתֵפֹת (לט,ד)

אַבְנֵי זִכָּרוֹן (לט,ז)

זָהָב, טָהוֹר (לט,טו)

וַיִּרְכְּסוּ (לט,כא)

כְּלִיל, תְּכֵלֶת (לט,כב)

מִּצְנֶפֶת…מִּגְבָּעֹת…מִכְנְסֵי הַבָּד (לט,כח)

וַתֵּכֶל–כָּל-עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד (לט,לב)