פרשת השבוע-כי תשא2

תקציר העניינים: העיסוק בעינייני המשכן ממשיך – משה מקבל הנחיה לפקוד את בני ישראל על ידי מתן מחצית השקל – כפרת עוונות, שיינתנו על עבודת אוהל מועד; דיני רחצה וטהרה; סודות הכנת הקטורת והאיסור על הכנתה באופן פרטי; הזמנת רב האומן בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה לנצח על מלאכות האומנות, בשיתוף פעולה עם אהליאב משבט דן בבנית אוהל מועד, כליו, המזבח, בגדי הכהונה והקטורת. ההנחיה הבאה שמשה מקבל היא לצוות את בני ישראל לשמור שבת כברית עולם בינם לבין הקב״ה. כשהקב״ה מסיים – הוא נותן למשה את שני לוחות הברית בהר סיני, פעם ראשונה ואחרונה שבני אנוש מקבלים מוצר שנכתב ישירות על ידי אצבע אלוהים. מכיון שמשה בושש לבוא – העם מחפש תחליף למישהו שיוביל אותו. הם פונים לאהרון והוא אומר להם להביא לו את נזמי הזהב שלהם ועושה מהם מסיכת עגל. לאחר מכן הוא בונה מזבח וקובע חג למחרת. הם משכימים, מעלים עולות, אוכלים שותים ונהנים. הקב״ה מספר למשה את קורותיהם ושהחליט לכלותם ולעשות אותו גוי גדול. משה לא מקבל את גזר הדין ומפציר באלוהים לחזור בו. משה יורד מההר וכשהוא רואה את העגל ואת בני עמו מחוללים – הוא מנתץ בחמת זעם את לוחות הברית. משה מתחקר את אהרון על השתלשלות העניינים ומטפל בעם שסרח כשהלויים לצידו. הקב״ה מנחה את משה להכין לוחות חדשים, במקום אלו שניתץ והברית נכרתת מחדש. אלוהים מבטיח לגרש את עמי הארץ ולפנותה לעם ישראל ואוסר לכרות עימם ברית. אז מגיעה רשימה של מצוות וחוקים הכוללים איסור התבוללות, איסור עבודת אלילים, פסח, שבועות, פטר רחם, שמירת שבת, שלושת הרגלים, איסור אכילת גדי בחלב אימו – וכל אלה יהוו את מימוש הברית בין אלוהים לעם ישראל. משה שוהה עם אלוהים ארבעים יום וארבעים לילה וכותב את עשרת הדיברות על הלוחות ויורד חזרה עם פנים קורנות, מה שמפחיד את העם ולכן הוא מסווה את פניו. משה מדבר אל העם כאשר צווה.

כִּי תִשָּׂא – לשאת, להתנשא, נישואין

בפשט – לשאת את ראש בני ישראל: מי ששייך לעם ישראל (ואולי גם מי שלא), עבודת החיים היא להתרומם ולהתנשט בכל פעם שנופלים/ טועים/ פועלים על חולשה או פגם. הבעיה לא היתה עם עגל הזהב – להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם המשכן עשוי זהב ובקודש הקודשים יש כרובים. הבעיה היא שהעם קשה עורף– זה החטא הגדול. גם אחר כך, כשמשה מסנגר על בני ישראל הוא אומר: עם קשה עורף… ללמדנו שכל תכונה– תלוי מה עושים איתה: אם בגלל העקשנות והמרדנות עושים עגל זהב– זה פגם; אבל אם משתמשים בזה להתמיד ולהיות נחושים במשימות חיינו – זו חוזקה.

אלמלא חטא העגל, לאחר מעמד הר סיני, כשראו את הקולות ושמעו את האורות, אם היו ממשיכים בדרך זו, דרך הישר – היו חיים בעושר ואושר עד עצם היום הזה… אבל בחיים זה לא עובד ככה: החיים מלאי דרמות ותהפוכות, עליות וירידות והפרשה מדגימה ומראה את דרך התיקון והתשובה; הכל כדי לרומם ולנשא את העם שאך זה יצא ממצרים ולהתוות לו את הדרך חזרה. כמו אז – כך גם היום. איך עושים זאת? זוכרים שמי שמנהל את העולם עושה זאת ב–י״ג מידות הרחמים, כפי שמופיע בפרשתנו – אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב–חֶ֥סֶד וֶֽאֱמֶֽת נֹצֵ֥ר חֶ֨סֶד֙ לָֽאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד | עֲוֹ֣ן אָב֗וֹת עַל–בָּנִים֙ וְעַל–בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל–שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל–רִבֵּעִֽים (לד,ו–ז) 

להינשא, נישואין – כדאי להיקשר, להתחתן, לצאת מהבדידות. בראש ובראשונה עם עצמנו – זה מה שהבורא ברא, זה הכי טוב שיש, לקבל ולאהוב את עצמנו כמו שאנחנו. לאחר מכן להתחבר לבורא – מתוך לימוד וצמיחה ושיפור מתמיד. ולבסוף – עם בני אדם, אחרת מפסידים ערוץ שלם של מסרים מהבורא, שכן ידוע שאלוהים מדבר דרך אנשים…

תופיני מילים לשבת:

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל (ל,יג) נפרק את המילה: צ=צדקה. מי שקרוב – חי (חצי) ומי שרחוק – מת (מ-חצי-ת)

כִּיּוֹר…לְרָחְצָה (ל,יח)

מִרְקַחַת (ל,כה)

אֶצְבַּע אֱלֹהִים (לא,יח)

אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, וְאֵין קוֹל, עֲנוֹת חֲלוּשָׁה; קוֹל עַנּוֹת, אָנֹכִי שֹׁמֵעַ (לב,יח)

מִי לַיהוָה אֵלָי (לב,כו)

וְאִם-אַיִן–מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ (לב,לב)

עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף (לג,ג)

פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ (לג,יא)

אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב-חֶ֥סֶד וֶֽאֱמֶֽת נֹצֵ֥ר חֶ֨סֶד֙ לָֽאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד | עֲוֹ֣ן אָב֗וֹת עַל-בָּנִים֙ וְעַל-בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל-שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל-רִבֵּעִֽים (לד,ו-ז)

אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת (לד,י)

וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים (לד,כב)