פרשת השבוע-וארא2

תקציר העניינים: אלוהים מדבר אל משה על השם המפורש שלו והחידוש העכשיוי בתחום, על הברית עם האבות והארץ המובטחת, על כך שהוא שומע את הכריעה תחת הנטל של בני ישראל במצרים ולכן שולח אותו אליהם, להודיע שיציאת מצרים קרובה ושהם העם הנבחר. משה עושה כאשר צווה, אך בני ישראל לא שמעו, הם היו עסוקים וקצרי רוח. אז מצווה משה לפנות לפרעה, שישחרר אותם. משה אומר – אם בני ישראל לא הקשיבו לי, איך פרעה יקשיב לי? ונוסף לכל הצרות – אני גם מגמגם. אלוהים מצווה את משה ואת אהרון לפנות אל העם (גירסה 2.0) ולפרעה להוציאם ממצרים. בהמשך, פסוקים המפרטים את בני המשפחות, בני השבטים וקשרי נישואין, שהחשוב והמוזר שבהם – עמרם לוקח את יוכבד דודתו לאישה.

שוב אלוהים שולח את אהרון ומשה להוציא את בני ישראל ממצרים ומודיע להם שזה לא יהיה פשוט, אך כן יהיה באותות, במופתים ובשפטים. האחים ניגשים לבצע את המשימה שהוטלה עליהם, כשהם מצויידים במופתים – אם פרעה יבקש סימן, יהפוך מטה אהרון לתנין; כשזה קורה – מזמין פרעה את חרטומיו לתת קונטרה וגם מטותיהם הופכים לתנינים. פרעה לא משתכנע לשחרר את בני ישראל. משה נשלח עם צידה חדשה: המכה הראשונה – דם. אם פרעה רוצה סימן, יהפכו מימי היאור לדם. גם כאן פרעה נותן פייט עם חרטומיו וממשיך בסירובו; לא משנה כמה סבל נגרם לעמו או לאחרים – הוא בשלו. אחרי דם – מגיעה מכת צפרדעים. הריטואל הקבוע: חרטומים, אותות, מופתים; ״טוב, נו, משחרר אתכם״ אומר פרעה למשה ״רק תסירו את המכה הזו״. משה מטפל בעניין, אך שוב פרעה מקשיח את ליבו. המכה הבאה – כינים. שוב פרעה מסכים לשחרר אם תוסר המכה ושוב הוא מקשיח את ליבו. לא עזרו הכינים? אולי יעזור ה-ערוב. לא עזר ה-ערוב? אולי יעזור ה-דבר. כשגם זה לא עוזר, משה מפזר אפר שהופך ל״שחין פורח אבעבועות״. ומכה אחרונה ולא חביבה בכלל בפרשה – ברד.

וָֽאֵרָ֗א (ז,ג) לראות את האור

ו׳ החיבור – המשכיות, תהליך, זה לא משהו שקורה פתאום. כל הפרשה רצופה ב-ו׳ החיבור (ובעצם כל התורה, פחות נפוץ בימינו; זו לא כתיבה ״תכלס״), מה שמדגיש שהיציאה ממצרים לא קורית out of no where אלא מדובר בתהליך מורכב של עבודה קשה, של דילמות יומיומיות, של תחרות על תשומת הלב לחשוב ולא למה שדחוף ו״גונב״ את תשומת ליבנו… למשל, לראות את הדוחות המסכמים של השנה ולא להתעלם, לא לדחוק הצידה את המציאות – לראות את 8000 הזקנים שנוספו למעגל העוני. לא להשאר באדישות, בקשיחות הלב או בעבודה הקשה ״שלי״ וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵֽעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה (ז,ט), לצאת מאזור דמדומים של: אין לי זמן להתנדב עם קשישים, לא יכולה כרגע לתרום לעמותות שמטפלות בהם… הראיה מאפשרת לראות את המציאות, לפרשן אותה על פי הערכים והמוסר שלנו ולהחליט אחרת; למשל על הכרת טובה אל הזקנה הפרטית שלי– הפנימית (זו שכבר אין לה כוח), סבתא/סבא, אמא/אבא, שכנ/ה ופשוט להיות איתם, לתת להם תשומת לב, לחבק אותם… הם הרי לא יהיו פה עוד הרבה זמן…

לראות את יציאת מצרים הן מהצד הפרעוני שלה והן מהצד העברי/יהודי שבה, משל ליצר הרע והיצר הטוב, הנפש האלוקית והנפש הבהמית. ברגע שרואים – מודעים וכשיודעים מול מה מתמודדים, אפשר לבחור. הפרשנים מסבירים שכל מכות מצרים והתהליך שפרעה עובר (שזו מרבית הפרשה) הם לא פחות עבורינו מאשר ללמד על ואת האחר. אין זבנג וגמרנו – פרעה הפנימי כל פעם תוקף ממקום אחר; לפעמים הוא מתחכם – מודה בחטאיו אבל אחרי כמה דקות שוכח ושוב מקשיח את ליבו חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהוָֹה֙ הַצַּדִּ֔יק וַֽאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָֽרְשָׁעִֽים: (ט,כז) …וַיֹּ֣סֶף לַֽחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַֽעֲבָדָֽיו (ט,לד). במאמר מוסגר– יותר קל לטפל ב״חטאים״ כשאנחנו בתחילת הדרך – להחליט בראשונה להמנע (מסיגריות/קפה/ אלכוהול וכו) זה יותר קל מאשר להתמכר ואז לנסות להפסיק. כל אחת צריכה לראות מה הנטיות ההתמכרותיות שלה ובהן לשים גדר מאד ברורה וחדה ולהימנע, אם זה מה שעובד בשבילה. אם לא לוקחים את הביס/ כוסית/ שכטה הראשונה– בהכרח לא תגיע השניה…

תופיני מילים לשבת:

בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים (ו,ו)

וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵֽעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה (ו,ט)

עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם (ו,יב)

שַׁלַּח֙ אֶת-עַמִּ֔י (ז,טז)

אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא (ח,טו)

יַד-יְהֹוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ (ט,ג)

וְאֶת-כָּל-עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר (ט,כה)