פרשת השבוע-מקץ2

*בשבוע בו רק התאוששתי ממחלה, העתקתי את הטקסט מלפני שנה…

תקציר העניינים: אחרי שיוסף ״מבלה״ שנתיים בכלא, פרעה חולם על שבע פרות שמנות ושבע פרות רזות שעולות מין היאור והרזות אוכלות את השמנות. למחרת פרעה חולם על שבע שיבולים שמנות ושבע רזות והרזות בולעות את השמנות. כמו באגדות – המלך קורא לכל היועצים שיפתרו את חלומו ו-אין פותר. קם שר המשקים ומתוודה – זוכר ששלחת אותי ואת שר האופים לכלא? אז שמע קטע – היה שם בחורצ׳יק עברי צעיר, עבד, שפתר את חלומותינו ולא זו אף זו – פתרון החלומות שלו התממש אחד לאחד. פרעה שולח להביא את יוסף, שמתמרק ומתכונן לפגישה רמת המעלה. בפגישה, יוסף בצניעותו, אומר – זה לא אני המפענח הכישרוני, אני רק צינור למסרים מלמעלה. פרעה מספר את חלומותיו ויוסף מפרשן ומפענח אותם – מדובר בשני חלומות עם רעיון אחד: נכונו למצרים שבע שנות שפע שבעקבותיהן תגענה שבע שנות רעב. למרות שלא נשאל(1), מנצל יוסף את ההזדמנות ואומר שבגלל שהחלום חוזר פעמיים, זה דבר אלוהים ויקרה גם יקרה. פרעה מרוצה מדברי יוסף ומתלהב ממנו כל כך, שהוא ממנה אותו לשליט מצרים דה-פקטו וכחלק מתפקידו – מנחה אותו להיערך לשנות הרעב. פרעה נותן ליוסף את אסנת(2) לאישה ובגיל שלושים הוא מנהל את האימפריה המצרית. לפני שמתחילות שנות הרעב נולדים ליוסף ואסנת שני בנים – מנשה ואפרים. כאשר מתחיל הרעב, האנשים באים בטענות לפרעה, שמפנה אותם אל יוסף שיטפל בעיניינים. גם מעבר לגבול רואים את ההיערכות וההתמודדות של מצרים עם הרעב ולכן שולח יעקב את בניו לשם, לשבור את הרעב. עשרה אחים יורדים למצרים ואילו את בנימין משאיר יעקב בבית, פן יאונה לו כל רע. האחים מגיעים ויוסף מזהה אותם ומתעמר בהם(3) והם אינם מזהים אותו. הוא מטיח בהם האשמות שהם מרגלים והם טוענים שבאו רק כדי לשבור את הרעב.

״אתם כן מרגלים״

״מה פתאום? אנחנו שנים עשר אחים בני איש אחד, הקטן נשאר בבית עם אבא ואחד נעלם ואיננו״

״כן מרגלים״

לא מרגלים״

״אתם יודעים מה? הדרך היחידה לשכנע אותי היא להביא את אחיכם הקטן; ובינתיים – לקלבוש״.

יוסף שם אותם במעצר למשך שלושה ימים(4) ואז מצייד אותם ומשחרר אותם לחזור לביתם ומשאיר את שמעון כבן ערובה. האחים יוצאים לדרך ובעצירה הראשונה, אחד מהם מגלה שלא רק סחורה נמצאת באמתחתו, אלא שגם הכסף ששילמו עבור הסחורה חזר אליו באורח פלא וכך המצב אצל כולם. הם מגיעים לאביהם ומעדכנים אותו בהשתלשלות העניינים.

יעקב אביהם מתחלחל מהמחשבה לשלוח את בנימין: ״יוסף איננו, שמעון איננו ועכשיו אתם רוצים לקחת לי את בנימין? אין מצב!״ אלא שעובר זמן, המזון נגמר והוא מבין שצריך לעשות מעשה. לאחר דין ודברים עם יהודה, שלוקח אחריות ומבטיח לערוב לחזרתו של בנימין, הם יוצאים לדרך.

האחים מגיעים למצרים ומובאים שוב בפני יוסף שמתקשה להסתיר את סערת רגשותיו למראה בנימין, ובוכה בחדר צדדי. הוא משחרר את שמעון, יושב עם האחים לסעודה ומצייד אותם בתבואה רבה. אולם לצד זאת הוא מורה למנהל משק ביתו להחביא את גביע הכסף שלו באמתחת בנימין.

השחר עולה והאחים נשלחים לדרכם חזרה לארץ כנען. יוסף שולח את מנהל משק הבית לרדוף אותם ולהאשים אותם בגניבת הגביע. האחים המומים, מכחישים בתוקף ו״הולכים על כל הקופה״: מציעים שמי שהרכוש יתגלה באמתחתו – יומת והיתר יהיו לעבדים. בחיפוש שנערך מתגלה הגביע אצל בנימין, והאחים מובאים חזרה לבית יוסף. יהודה, שלקח אחריות על בנימין, לוקח אחריות גם עכשיו, ומציע עצמם לעבדים אך יוסף מתעקש שרק בנימין יישאר אצלו כעבד, והשאר ישוחררו לעלות לשלום אל אביהם. וכך, בשיא המתח ובאמצע הפרק – מסתיימת הפרשה(5).

רעיונות מרכזיים מהפרשה:

1. ניצול הזדמנויות – חוק 15 השניות במעלית

אחד התרגילים הקלאסיים בלימודי מנהל עסקים/ ניהול/ שיווק אומר כך: נניח שאת נקלעת לנסיעה משותפת במעלית (במקרה הטוב עד קומה 20, במקרים הפחות טובים 2-3-4-5 קומות) עם ביל גייטס או סטיב ג׳ובס עליו השלום. יש לך 10-15 שניות לזרוק משפט/ים מנצח/ים שידליקו את ביל או סטיב וירצו לשמוע ממך עוד. כדאי שתחשבי על זה מראש ותכיני נוסח מנצח, לא? מסתבר שלפני תותחי השיווק, יוסף השכיל להשתמש בזה. אז אמנם זו לא היתה מעלית, אבל בהחלט הזדמנות חד פעמית שיוסף ״התלבש״ עליה וניצל אותה עד תום. הרושם על פרעה היה כה רב, עד שיוסף קיבל לידיו את מושכות ההנהגה במצרים, כנגד כל הסיכויים וכל קורותיו עד אז.

2. אסנת

הפרשנים סוברים ש-אסנת היתה ילדה מאומצת בבית פוטי-פרע כהן אן ולמעשה היא בתה של דינה, אחות יוסף, שנאנסה (ומכאן שמה) בשכם, כמפורט בפרשת וישלח.

3. הדרך לכפרה שלמה ומלאה

יוסף איש צדיק ומצליח, חי בהווה- כאן ועכשיו, מחובר לקב״ה ועושה רצונו, עושה את שליחותו באמונה שלמה – שכל מה שקורה צריך לקרות והכל לטובה. אז למה הוא מתעמר באחיו? למה הוא לא מתעמת איתם ישירות ופותר את העניין? פרשנות נפלאה לכך היא שמי שעושה עוול ומבקש לכפר עליו – הדרך הנכונה היא לפתור ולכפר על כל אבני הדרך וכל הפיתולים כדי שהכפרה תהיה שלמה ומלאה. לכן יוסף לא מקל על אחיו ולא עושה להם קיצורי דרך.

4. חשבון נפש

הפרשנים מסבירים שבאותה נקודת זמן (בפרשה הקודמת) שבה האחים משליכים את יוסף לבור, הם בטוחים שהם עושים את הדבר הנכון: נפטרים מיוסף המשוגע, בעל החלומות ושגעון הגדלות ויתרה מזאת – פועלים במידת הרחמים ו״רק״ זורקים אותו לבור… האחים, יסודותיו של העם, הבסיס של שני עשר השבטים, אמורים להיות דוגמה ומופת לדורות הבאים. למרות שהם נצר ישיר לאבות האומה, לפני הכול ואחרי הכול – הם אנשים, לא מלאכים. במעצר, העולם עוצר מלכת, העולם שבחוץ קופא. זהו זמן חשבון נפש: ״וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת״ (פרק מב פסוק כא) – האחים מפשפשים במעשיהם מהעבר, מנתחים את יחסם לאחיהם, לוקחים אחריות על שהפנו ֿלו ״כתף קרה״, לא שעו לתחינותיו ולא הקשיבו להסבריו ועל כן הביאו על עצמם צרה זו.

5. סיום בשיא המתח

הפרשה מסתיימת באמצע פרק מד (פסוק יז הוא האחרון בפרשה, פסוק יח מתחיל את פרשת "ויגש"). הסופר התנכ״י יודע את מלאכתו ומעטים האנשים שלא יציצו עוד כמה פסוקים קדימה, למרות שברור וידוע ההמשך. אמצעי ספרותי חזק לבנות מתח ולמשוך את הקוראים להישאר עימנו בפרקים הבאים.

תופיני מילים לשבת:

עולות בקנה אחד (פרק מא פסוק ה)

ותפעם רוחו (פרק מא פסוק ח)

ולא נודע כי באו אל קרבנה (פרק מא פסוק כא)

וישבור למצרים (פרק מא פסוק נו) – ״לשבור״ את הרעב ומכאן ההשראה לשם ״משביר לצרכן״:)

ביגון שאולה (פרק מב פסוק לח)

פורסם על ידי shelliartman

שלום, שמי שלי ואני מחפשת ומוצאת(!) רגעי קסם והשראה. מזמינה אותך להצטרף אלי.

רוצה להשאיר תגובה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: