פרשת השבוע-ניצבים

תקציר העניינים: לקראת סוף החומש האחרון ובעצם התורה כולה, מגיעה פרשה יחסית קצרה, להקל עלינו את המלאכה. הפרשה פותחת בספירת מלאי ומפרטת – מי אלו ה״ניצבים״. משה חוזר על הציווי לא לעבוד עבודה זרה ולדבוק בדבר השם. במבט כולל, המעבר לפרשת וילך, שבדרך כלל מחוברת לניצבים, הוא מעורר תהיה: ללכת (וילך) זה ההפך לכאורה(?) מלהיות ניצב; כך גם בפרשות הקודמות – לָצֵאת וְלָבוֹא (לא,ב). ובזוית נשית אישית – בפרשה יש נקודת התייחסות לנפלאו״ת:  לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא (ל,יא).

נושאים מרכזיים בפרשה:

הניצבים וההולכים

כֻּלְּכֶם…רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל…טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם–וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ (כט, ט-י). בהמשך: אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם (כט,יד); אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט (כט,יז). הקשר המתנגש לכאורה בין שתי הפרשות, אינו סתירה אלא בא להדגיש את זכות הבחירה, מותר האדם מין הבהמה. זכות הבחירה – רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע (ל,טו); וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים (ל,יט); זכות הבחירה היא המנוע לשינוי וצמיחה.

תשובה, היום

המילה היום חוזרת שלוש עשרה פעמים בפרשה ולא בכדי: חשיבות העבודה הפנימית, עבודת המידות וההשתדלות כל יום לאותו יום היא בעלת המשמעות, כי ההשפעה האמיתית שיש לנו היא לא על העבר ולא על העתיד, היא רק על ההווה. וַהֲשֵׁבֹתָ (ל,א); וְשַׁבְתָּ (ל,ב); וְשָׁב…שְׁבוּתְךָ…וְשָׁב (ל,ג); וְאַתָּה תָשׁוּב (ל,ח); כִּי תָשׁוּב (ל,י); פרשה העוסקת בתשובה, תמיד מגיעה בסמוך לראש השנה. המשמעות של תשובה ביהדות היא לא רק מחילה על חטאים ולא רק שבמקום של בעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים לא עומדים, אלא שהחטאים הופכים לנכסים. זה נותן תקווה שתמיד אפשר לשוב ולתקן.

מילת הלב

וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ…לְמַעַן חַיֶּיךָ(ל,ו); הסרת החסמים העצמיים שהם מה שבאמת מונע מאיתנו מלהתקדם. כָּל-הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל-אֹיְבֶיךָ וְעַל-שֹׂנְאֶיךָ, אֲשֶׁר רְדָפוּךָ (ל,ז); האלות האלה – עבודה פנימית, עבודת המידות. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ הוא הפסוק עליו מתבססת התניא, עבודת המידות, עשר הספירות. עבודה פנימית היא עבודה קשה, אך אין שווה יותר ממנה.

תופיני מילים לשבת – פרשת ניצבים:

וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ

לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה

גָּפְרִית וָמֶלַח

מַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה

חֳרִי הָאַף

הַנִּסְתָּרֹת…וְהַנִּגְלֹת

בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ

וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ

וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ

כָּל-הָאָלוֹת הָאֵלֶּה

לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב

לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא

וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא

כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ

רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע

לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ

אָבֹד תֹּאבֵדוּן

וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים