פרשת השבוע -בחוקתי

עיקרי הדברים: הפרשה היא אחת משתי פרשות בתורה המכונות ״תוכחה״ על שום עקרון ה-מידה כנגד מידה עליו היא מושתתת: מי שישמור את החוקים והמצוות יזכה לשלל ברכות ומי שלא, ״יזכה״ לשלל קללות ועונשים. בסוף הפרשה, למרות דברי התוכחה המובאים בה, מובאים דברי נחמה, אשר מציינים את הקשר בין הבורא לעם הנבחר, קשר שאינו תלוי ואינו מותנה בדבר. הפרשה מקנחת בסדרה של  דיני נדרים, ערכין, הקדשות ובכורות. סיימנו את ספר ויקרא – חזק חזק ונתחזק.

נושאים מרכזיים בפרשה

אם בחוקותי תלכו מצוותי תשמרו ועשיתם אותם

לכאורה ישנה כפילות ואף יותר מכך, חזרה בשלוש וריאציות שונות על ההתניה לשמור על החוקים והמצוות: 1.תלכו 2. תשמרו 3. ועשיתם. הדבר בא להמקד את תשומת הלב לשלושה היבטים: ההיבט הראשון הוא שמדובר בתהליך, מדובר בדרך שצריך לעשות, בהמשכיות והתמדה לאורך זמן; אין ״יעד״ כמו שיש בדתות ובאמונות אחרות – להגיע לנירוונה, להגיע מטרה נכספת; הדרך היא המטרה. ההיבט השני הוא שיש לשמור על רצף, על איזושהי מהות ותכלית שתעבור לאורך הדורות מתוך המשכיות ומורשת ולא להמציא את הגלגל כל פעם מחדש- עקרונות המוסר והפעולה שבבסיס ההתנהלות הם היסודות עליהם ניתן לבנות חברה ועם מתפקדים לאורך זמן; ההיבט השלישי הוא שיש לעשות מעשה, לעמול על מנת לקיים אורח חיים יהודי, אין די בפאסיביות, בבחינת – לא להפריע ולא לקלקל, יש צורך באקטיביות כדי להתקדם ולהשתפר. הדרך לעשות זאת היא לקחת את הוראות ההפעלה שניתנו לעם ישראל בהר סיני ולקיים את סט הדינים, החוקים והמצוות, בין אם הדברים נהירים וברורים ובין אם הם סתומים ובלתי מובנים.

האם מדובר בשכר ועונש?

תפיסת העולם ביהדות מדברת על: שכר מצווה=מצווה; כלומר, מצוות עושים כי זו דרך ההתנהלות, המצוות הן הוראות ההפעלה לחיים. הרציונאל של חלקן מובן ונתפס על ידי השכל, על ידי ההבנה האנושית אך חלקן נשגב מבינתנו. לכן, קיום המצוות לא יכול להיות תלוי ומותנה בכך שנבין מה התועלת או מה היגיון בשמירתן. יש סט של חוקים ומצוות שתפקידו של העם היהודי לקיימן. ענין השכר והעונש אינו חלק מכללי המשחק בעולמות התחתונים; אם כבר – מדובר בגמול בעולם הבא; התיקון שהנשמה שיורדת לכאן עושה (או לא עושה) יזכה אותה בשכר או, לחלופין, בעונש אחרי שתפטר מהבלי העולם הזה. הברכות והקללות שהפרשה מביאה הן תוצר של זכות הבחירה שעומדת לנו – מי שבוחר לקיים את החוקים והמצוות, עומד בתנאי ה״עבודה״ (עבודת השם ועבודת התורה) חזקה עליו שחייו הגשמיים והרוחניים יסתדרו על פי מהלך דברים טבעי, בעוד שמי שבוחר לא לקיים את החוקים והמצוות, כנראה שהשתלשלות העניינים בחייו לא תהיה על פי הסדר הטבעי והוא יסבול מצרות כמפורט בפרשה. בכל מקרה – הברית עם הקב״ה בעינה עומדת והיותנו העם הנבחר אינה מוטלת בספק ולא נמצאת על תנאי. מעמד הר סיני – המציאות מותאמת מכאן ואילך לקיום התורה. רק מכוח אותה כפיית ההר (לפי הפרשנות היפהפיה של התלמוד – כפה עליהם הר כגיגית), התקיימה התורה מבריאת העולם ותתקיים לדורות, לעולם והיא אינה פונקציה של הזמן או הנסיבות בהם חי מי שקיבל עליו עול תורה ומצוות, אלא הבסיס והיסוד הנצחיים. מוסיפים הפרשנים שבמעמד הר סיני אכן מעצם גודל המעמד נאמר: נעשה ונשמע ולא מתוך בחירה חופשית. הדבר יכול לשמש תירוץ למה משהו שנעשה בכפיה אינו מחייב, בטח לא לאורך דורות; יחד עם זאת, הבחירה החופשית באה לידי ביטוי מלא ושלם בתקופת אחשוורוש, שבה ניתנה הזדמנות בחירה לעם ישראל להמיר את אלוהיו ו״לזכות״ ברווחה גשמית, אולם הם כאיש אחד בחרו שלא לנטוש דרכי אבות ולכן בחירתם היא נר לרגלינו.

גשם בעיתו

גשם, המים היורדים מין השמים, משקים ומנקים את הארץ ומהווים את הסוד והיסוד לקיום החיים על פני האדמה, הן של הצומח והן של החי. ישנם גשמי ברכה – גשמים המגיעים בזמן ובכמות המתאימים, מרווים את השדות וממלאים את הימים והנהרות. לעומת זאת, גשמים שמגיעים שלא בעונתם וכמותם קטנה מדי, אינם מספקים די צרכם את החי והצומח ולעומת כאלו שכמותם גדולה מדי מלהכיל, עלולים לגרום לנזקים כבדים ומכונים גשמי זעם. אולם מעבר לפשט, המילה גשם מצביעה גם על גשמיות/חומר באופן כללי. כלומר, ההכוונה היא לשמור על החוקים והמצוות על מנת לייצר אפשרות והזדמנות לשפע גשמי/חומרי כלכלי, מעבר לתנאי האקלים ולמשקעים.

דיני מעשר בהמה

כשאדם נדרש לתת חלק מרכושו, קשה עליו הפרידה ממנו, שכן אצל מרביתנו מדובר במאמץ, בעבודה ובאנרגיות רבות שעלינו להשקיע כדי לקצור את פרי עמלנו. התורה נוקטת בשיטה שבה באופן פסיכולוגי יותר קל להתמודד עם המעשר – וְכָל-מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן, כֹּל אֲשֶׁר-יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט: על המגדל לספור את הבהמות אחת לאחת 1,2,3,4,5,6,7,8,9 ואחרי שהוא מנה תשע שהן שלו, את העשירית הוא מסמן למעשר. לאחר שעברו תחת מגע ידיו תשע בהמות, הוא מקבל תחושה של מסה של רכוש שקיימת בידיו ולכן ייקל עליו למסור את העשירית. אולם, מעבר לחכמת ההתנהלות הכלכלית-פסיכולוגית, יש רמז לצורת הנהגה מסויימת – המלצה לנהל את חיינו כמו רועות צאן ובקר, בבחינת הנהגה שמובילה את העדר אל מקורות המחייה תוך השגחה ממרחק מסויים, כשההכוונה היא די משוחררת (ומכוונת בעיקר כלפי מי שנמצאים בשוליים ונראה שעלולים לאבד את כיווןן) ולא כפויה באמצעים פיזיים; העדר הולך אחרי הרועה כי הוא סומך עליו שידאג לכל מחסורו ואף יחזיר אותו הביתה בבטחה. כך בהנהגה שלנו את צאן מרעייתנו – המשפחה, הקהילה, החברה; אך כך גם בהיותנו אנו צאן מרעייתו של הקב״ה, ככתוב ב- מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר; כך גם בפרשתינו – האמונה כי האל משגיח על מעשי האדם ומגן עליו בעת צרה כמו גם מספק את צרכיו הגשמיים והרוחניים למי שדבק בו ועושה חוקותיו.

תופיני מילים לשבת:

וישבתם לבטח בארצכם

יָשָׁן, נוֹשָׁן

וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ

וָאוֹלֵךְאֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּתגְּאוֹן עֻזְּכֶםוְתַם לָרִיקוַאֲכַלְתֶּם, וְלֹא תִשְׂבָּעוּעָלֶה נִדָּףלְבָבָם הֶעָרֵל

פורסם על ידי shelliartman

שלום, שמי שלי ואני מחפשת ומוצאת(!) רגעי קסם והשראה. מזמינה אותך להצטרף אלי.

רוצה להשאיר תגובה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: