פרשת השבוע – פרשת שמיני

עיקרי הדברים: אחרי שבעת ימי ההכנות לחנוכת המשכן בפרשה הקודמת, מגיע היום השמיני. משה קורא לאהרון, לבניו ולזקני ישראל, פונה לאהרון ומתדרך אותו בעינייני הקורבנות לקראת מעמד מיוחד הצפוי להם – לראות את האלוקות. הם עושים כאשר צוו, על פי מפרט מאד מדוקדק כדי שיהיה לכך תוקף. אהרון ובניו עושים כל אחד את תפקידו ואת חלקו בעבודת הקורבנות עבור חטאי היחידים ועבור חטאיהם כעם. בסיום הקרבת הקורבנות, משה ואהרון יורדים אל העם ומברכים אותו. לאחר מכן השכינה יורדת אל עולמנו, יוצאת אש מלפניה שמאכלת את מה שהוקרב והעם בהתלהבות שיא. גם נדב ואביהוא בני אהרון בהתלהבות שיא ומבלי שנתבקשו ונצטוו – מעלים אש זרה. או אז יוצאת אש השכינה שאוכלת אותם והם מתים. משה קורא לקרובי אהרון ומנחה אותם לפנות את גופות קרוביהם אל מחוץ למחנה. משה מנחה את אהרון ובניו הנותרים להישאר באוהל מועד ולהמשיך בעיניניהם והבכי על לכת הבנים יהיה של בית ישראל. משה ממשיך להנחות את הכהנים לגבי עבודתם במשכן, למרות ואולי בגלל האסון שפקד אותם. לאחר מכן מפורטות מצוות אכילת הבשר לסוגיו והאיסורים הכרוכים בכך, ההבדלים בין החיות הנאכלות לאלו שלא.

נושאים מרכזיים בפרשה:

שמיני מעל הטבע

כל העולם מנוהל בסדרים של שבע. מה שמגיע אחרי הסדר ה״הגיוני״  – הוא ה-שמונה. זוהי הנחת יסוד ביהדות שיש דברים שהם מעבר לבינה ודעת והמצוות והחוקים שכתובים בתורה הם בבחינת כזה ראה וקדש, אין ויכוחים האם לבצע ואין הסברים. מרגע שזוהי תפיסת העולם, אפשר לקבל את הרעיון של ״נעשה ונשמע״, של כוח עליון ששולט ומנהל את העולם, את הציוויים על דרך ההתנהלות שנסללה מימים ימימה.

איסור אכילת רוב החיות

עיסוק אינטנסיבי באוכל הנכנס לגופנו. למה אי אפשר היה פשוט לומר: תאכל מה שבריא לך? זאת מכיון שיצר האכילה מונע מזיכרון רחוק טווח הישרדותי, המשבש את שיקול הדעת ואף גורם להתמכרויות לסוגים מסויימים שך אוכל לעיתים. לכן צריך משנה סדורה וחוקים ומצוות מהודקים מאד בעניין. האנרגיה שהגוף צובר מועברת יחד איתו במידה ונאכל, לכן חל איסור על אכילת חיות טרף למשל. בנוסף, יש רעיונות נשגבים מאחורי כל ציווי, למשל – מפריס פרסה, מעלה גירה והרעיון הוא ״סוף מעשה במחשבה תחילה״ (להעלות גירה), פגיעה מינימאלית ממפריסי הפרסה.

מותם של נדב ואביהוא

בזמן שיא של עם ישראל, שפוגש את אלוהיו במשכן הגשמי שנבנה לכבודו, מעמד שלא היה כמותו בעבר – שהקב״ה יורד אל עמו, קורית טרגדיה נוראית – אהרון מאבד את שני בניו המצטיינים שהיו עזר כנגדו ובעלי תפקידי מפתח במשכן. פרשנים תולים את מותם באש הזרה שהביאו אל המזבח ומסבירים שהם לא התבקשו לעשות זאת על ידי משה ולכן נדונו למיתה. כמו כן, נרמז שהם הגיעו שתויים; בנוסף, מעולם לא נישאו וזאת מכיון שהחליטו להקדיש את כל כולם לעבודת הבורא והפרישו עצמם מקהל בני ישראל בכך. כל ההסברים הללו מטילים דופי בהתנהלות של בני אהרון. יחד עם זאת, ישנה פרשנות הגורסת שנדב ואביהוא היו משכמם ומעלה ולדברי משה אף עלו עליו ועל אהרון אביהם בצדיקותם. במקרה זה ההסבר הוא שהאש הזרה היתה ההשתדלות שלהם לדבקות בעבודתם ומסירות נפשם לטובת עם ישראל. מרגש לחשוב שכ-נדב ואביהוא בזמנם, שני צדיקים נעלים ששרתו את עמם בצורה הנעלה ביותר, כך גם אילן ואסף רמון, שנספו תוך כדי שירות עם ישראל והיו באמת מטובי בנינו. יהי זכרם ברוך!

משפטים מכוננים:

בקרובי אקדש

וידום אהרון

חוקת עולם לדורותיכם

להבדיל בין הקודש לבין החול

להבדיל בין הטמא לטהור

פורסם על ידי shelliartman

שלום, שמי שלי ואני מחפשת ומוצאת(!) רגעי קסם והשראה. מזמינה אותך להצטרף אלי.

רוצה להשאיר תגובה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: