חג שמח❤️

בין הפרשות (צו ו-שמיני) מתמקם חג הפסח/החירות/המצות/האביב ואיך שמסתיים ליל הסדר, נכנס חול המועד (וקם) ומתחילה ספירת העומר. אין רגע דל. כנראה באמת נולדנו לעמל… השנה, בפעם הראשונה, אעשה אינטגרציה בין העבודה הפנימית האוניברסלית לבין ספירת העומר – עבודת המידות, יחד עם שותפתי היקרה @miri_schneorson. מוזמנות לעקוב אחרינו. המשך אחרי הקישור👇

https://www.facebook.com/story.php?story_fbid=1775379339423907&id=100008555731496

לרגל החג, הראשון בחגי ישראל, הראשון שנחגג כ-עם, כמה רעיונות להרהר בהם:

והיגדתלבתך

כלי חינוכי ממעלה ראשונה – להגיד, לשדר, לתקשר, להעביר את המסר גם אם אנחנו לא בטוחות מהי רמת הקליטה בצד השני. התפקידההוריאינותלויבילדיםובוודאישאינותלויבתגובתם. תפקידנולהעביראתהמסר, להגידאתההיסטוריה, אתהשורשים, אתהערכים. גםאםאחריפרקזמןראשןוראשםנטמןבמכשיריםהניידים (אוהנייחים), עלינולמלאאתחובתנו. אםנתמידונחזורזהיפעלויעזורוברבותהימיםיזכרוהצאצאיםלפחותחלקממהשהועבראליהםבבית.

חמ״ץ ו-מצה

חייבת מוכרחה צריכה – out. מצה – in.

כל ה-to do list יכולים להמתין כמה ימים. אפשר לנסות לחוות מעט צמצום וענווה, ממש כמו ה-מצה. להשאיר את השמרים המתפיחים (את האגו) מחוץ לעיסה, להישען אחורה ולהרפות. כן, זה קשה – לא לתכנן יותר מדי, לא להרגיש כלואה במוסכמות חברתיות, לעצור שניה ולהסתכל על השמים, להריח פרח או סתם לצחוק מאיזו שטות, להתפעל מעיצוב מקסים מעשה ידי אדם או מנפלאות הבריאה.

ניקיונות

לפעמים הניקיון כתולדה של העבודה הפנימית הוא אבן יסוד בחיים ולפעמים הוא נדחק לשוליים. מעניין שאת המקלחת וצחצוח בשיניים הצליחו לשווק לנו כ-must בחברה המערבית, למרות שמעטות הן העבודות הכרוכות במאמץ פיזי מלכלך, בעוד שהעבודה הפנימית נתפסת לעיתים כ-nice to have. ההכנות לקראת חג החירות(?) הן פעולות פיזיות שעוזרות בסופו של דבר להוויה הפנימית וגם, לעיתים, מהוות קרדום לחפור בו – מרוב החמ״ץ שנרצה להוציא והשאיפה למצות (מלשון – להיות דקיקה כ-מצה), נזמין גם פנימה אפקט של ניקיון. לעיתים הפנימיות מובילה ולפעמים החיצוניות מובילה. יש מקום לשני הכיוונים.

חול המועד

הזדמנות מצויינת לקחת פסק זמן מהרצינות התהומית שבה לוקחים את החיים, הזדמנות לקחת פסק זמן מהמירוץ המטורף, מההתנהלות האוטומטית ולעשות משהו קליל ומשמח: לצחוק, לרקוד, לשיר, לומר לעצמי שאני ב-סדר כמו שאני ולהודות על כל מה שיש וגם על מה שאין…

ארבעת(?) הבנים

חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול הם ארכיטיפים, דגמים קדומים (ביוונית) של בנים ואם לצטט מויקיפדיה: אב טיפוס של רעיון, אדם, אובייקט או מצב שהאנושות, על תרבויותיה השונות, חוותה תדיר והוא נשמר כמשקע בזיכרון האנושי כמודל שעל פיו פרטים אחרים מתובנתים; כמה מתאים לארבעת הבנים בהגדה! בהתבוננות פנימה – אולי ארבעת ה״טיפוסים״ הללו שוכנים בתוך כל אחת ואחת מאיתנו? יכול להיות שלפעמים אנחנו חכמות (רוב הזמן!), לפעמים רשעות (מי? אני??? מה פתאום? אלא מי???), לעיתים תמימות (באסה) ולעיתים לא יודעות לשאול, מחליטות על עצמנו ועל סביבתנו בשמנו ובשם חוכמתנו? ומה עם הבן החמישי? זה שכלל לא מגיע לליל הסדר, שלא מגיע הביתה גם אם נזמין אותו ולאו דווקא בגלל ריב או ויכוח, אולי כי הוא סתם בטיול אחרי צבא, אולי עובד מעבר לים ואולי סתם יותר נוח לו במקום אחר? מין נוכח-נפקד? ואולי דוקא אנחנו אלה שנוכחות-נפקדות??? כמה פעמים אנחנו עסוקות עם טלפונים מהעבודה, צוללות לרשתות חברתיות שגונבות לנו את הזמן היקר עם יקירותינו, או סתם עם דעת מוסחת מהחמ״ץ (חייבת/ מוכרחה/ צריכה)? הלוואי שנשכיל לתת מקום ולהכיל את כל הארכיטיפיות מהן אנו מורכבות, לא נצטער על העבר ולא נדאג מפני העתיד; נדע את עצמנו הגבוהה, המחוברת לרצון הבורא/היקום; נחיה את הרגע הזה עם יקירותינו ויקירנו ונעשה את הייעוד והשליחות לשמם הגענו לעולם הזה.

ספירת העומר

• בימים של ספירת העומר יש תהליך רגשי–נפשי העוסק בעבודה פנימית – עבודת המידות; שבעה שבועות, ארבעים ותשעה ימים שבין פסח לשבועות העוסקים בשבע הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.
• בכל יום נעלה סרטון קצר שבו נלמד יחד את הנסתר והגלוי שבספירות ונצא לדרך.
• בקצה המנהרה מחכה אור גדול. את מוזמנת להצטרף אלינו לדרך מאתגרת ומורכבת אך משתלמת במיוחד.

https://www.facebook.com/777127305815654/videos/779543898907328/