תקציר העניינים – פרשת תצווה כשמה כן היא: מפרטת ציווים והלכות של הדלקת נרות, תפקידי ומלבושי הכהונה, מי נושאי תפקידי הכהונה, שתיים עשרה אבני השוהם עם שמות שבטי ישראל; יש ירידה לפרטים והוראות הפעלה וייצור עם תכנים אינטרדיסיפלינאריים (רב תחומיים) – מחקלאות (איך להפיק שמן) ועד גמולוגיה (אילו אבנים ישמשו את תכשיטי הכוהנים). מפורטים דיני הטהרה שעל הכהנים (אהרון ובניו) לנקוט בטרם ישרתו בקודש, חוקי ומצוות הקורבנות בעבודת השם, דיני ומצוות כשרות, התרומות לכהנים והשיטה לפיה ימומנו על ידי העם, הלכות יום הכיפורים והלכות קודש וחול, בנית המזבח ונהלי הקטורת.
נושאים מרכזיים בפרשה:
ההבדל בין משה לאהרון
משה איש אמת והוא מנהיג שהולך עם האמת שלו עד הסוף ומוכן לשלם כל מחיר עבורה: ההצמדות לעם ישראל גורמת לו לעשות דברים בניגוד להיגיון כמו לשבור את לוחות הברית, להתנות תנאים לקב״ה והמחיר שהוא משלם הוא העדר שמו=הגדרתו מהפרשה, כמו גם מניעת כניסתו לארץ ישראל. אהרון אחיו הוא איש שלום, מאמין בשלום בית ובדברי חיזוק והעצמה בין הצדדים וכדי לעשות זאת צריך פעמים רבות ליפות את האמת ולכן מתמנה לכהן, ל-משרת המשרת את הקשר שבין שמים וארץ, בין השכינה לבין העם. משה הוא איש אמת ואין בלתה.
עבודה פנימית – העבודה על האגו
כל הפרשה נסובה סביב מה שמצווה השם את משה ויחד עם זאת – שמו של משה לא מוזכר אפילו פעם אחת, להבדיל מיתר הפרשות, מאז הולדתו ועד הסתלקותו, בהן מוזכר שמו של משה פעמים רבות. ביטול האגו של משה, הן ברמת הפשט: העדר מוחלט של שמו מהפרשה והן ברמות עמוקות ונסתרות יותר: תכונות של התבטלות ושפלות, בא לתקן את המידות ולהתעלות ולצמוח לשלב ההתפתחות הבא. ההתמודדות עם האגו שמבלבל אותנו, מספר לנו סיפורים כאילו הם עובדות מוגמרות ומתחפש לנו עצמנו, בעוד שעצם הפנימיות שלנו, הניצוץ האלוהי שבנו הוא ממש לא האגו שלנו, עוברת דרך כאב או סבל או ייסורים או כולם ביחד. יחד עם זאת, כדאי לזכור שה״מכה״ לאגו היא איזמל הסתת שחוצב את הדמות מתוך האבן, התגלות היהלום מתוך הפחם.
הפקת שמן
בפשט – מדובר בתאור החקלאי קולינרי של הפיכת הזיתים לשמן; הפרשנים מסבירים שתהליך זה משול לפנימיות התורה והוא מהווה סמל לעבודת המידות בכך שכדי להתעלות ולהתרומם אנחנו צריכות לעבור תהליך ארוך כמו שעובר הזית: להיכתש היטב, להפוך לנוזל עכור, לעבור תהליך של זיקוק וטיהור על כדי נוזל צלול וארומטי. פרי הזית לא דומה בשום דבר ואופן לשמן המופק ממנו. כך גם האדם שעובד על מידותיו, עובר קשיים וניסיונות ועולה במדרגות הקדושה והצדיקות, אינו דומה ל״חומר הגלם״ שהתחיל את התהליך. יותר מכך – נולדנו כדי לעשות תיקון, הגענו לעולם הזה עם שליחות ומשימה. הדרך והתהליך שאנחנו עוברות הוא אך ורק לכיוון טוב ומיטיב, למען מטרה טובה (גם אם הסיטואציות לא תמיד נתפסות כך בזמן אמת), של השתפרות והתקדמות ותיקון אישי פנימי של רבים, שיביא לתיקון עולם.
פרשת זכור
זכור את אשר עשה לך עמלק – קודם יש לזכור ואחר כך לעשות: לזכור את הרוע הטהור וההיזכרות מובילה את ההנעה למעשה – למחות את זכרו. ה״קופי-פייסט״ מ-ספר דברים מגיע סמוך לפורים כדי לקשר בין המן לעמלק, לקשר בין גזרת השמד בתורה לגזרה במגילת אסתר ולקשר גם בין המועדים – המן חיפש מועד מתאים לטבוח ביהודים ובחר את יום הסתלקותו של משה, אותו משה שלא מוזכר בפרשת תצווה ואותו משה שיום פטירתו הוא גם יום הולדתו (ואת זה כנראה לא ידע המן…). לימים נבחר ז׳ אדר, בגלל שלא כתוב מפורשות מתי נסתלק משה מין העולם והפרשנים קבעו שזה קרה ב-ז׳ אדר, להיות יום הזיכרון הרשמי לחללי צה״ל שמקום קבורתם לא נודע.
צירופי מילים אייקוניים מהפרשה:
את האורים ואת התומים
ניחוח אישה