להתחיל מבראשית

אנחנו מכירות כבר 12 שנים, ברובן חברות נפש, קרובות במיוחד. למרות השוני (היא ״חרדית״ ואני ״חילונית״) מצאנו שרב המשותף על השונה: הבעיות הן אותן בעיות, הקשיים משותפים, השמחות דומות והנפשות קרובות קרובות. אנחנו שותפות לדרך של התמודדות עם בעיות פנימיות וחיצוניות, של תחומי עניין משותפים – קריאה, כתיבה, בריאות הגוף והנפש… אבל הכי הרבה אנחנו אוהבות לדבר, להתווכח, ללמוד אחת את השניה ומ-השניה ולשתף את מחשבותינו. הקלטנו ביחד סדרה במכללה הוירטואלית, העברנו ביחד סדנאות, אנחנו נפגשות לפחות פעם בשבוע וקוראות ביחד מכל מיני מקורות…אז איך זה שרק עכשיו התחלנו לקרוא את היצירה הקנונית ביותר אבר???

לא יודעת. באמת שזה מפתיע.

חשבתי והרהרתי והבנתי שאני מפחדת. כן, זה כזה פשוט – הראש, שחושב אוטוסטרדה, פחד (בתת המודע כנראה, כי לא באמת בדקתי את זה אי פעם) שהמגע עם הטקסטים התנ״כים יחזיר אותי בתשובה. מצחיקולה שכמותי. לא נראה לי, אבל גם אם כן – זה כנראה לא הדבר הכי נורא שיכול לקרות לי.
והבוקר זה קרה – קבענו בשמונה וחצי, להתחיל לדבר על ״איך לעשות את זה״ ובתשע: מ-ת-ח-י-ל-ו-ת! כל הדרך זלגו דמעות על לחיי; התייחסתי לזה בביטול – זה האיפור, הפיהוק, העייפות. 
אז ממה מתחילות? מבראשית. פרשה ש״מכסה״ 1500 שנה! מתוהו ובוהו ועד יעקב ועשיו; מבריאת העולם ועד נוח; מגן העדן ועד הנחש. משפחתולוגיה ורצח, חי ודומם, האדם הראשון וחוה שכנגדו; אינסוף נושאים, שעל כל אחד מהם נוכל לדבר שעות/ ימים/ שנים.
היינו בטוחות שזה רק שתינו ופתאום – נקישה בדלת; עוד חברה הצטרפה ואז עוד חברה ועוד אחת. קראנו טקסטים, חלקנו מחשבות, חלקנו אחת על השניה והשאנו עצות.
קטונתי לגמרי, צר עולמי כעולם נמלה – אני נוטה להתייחס אל הכתוב בתורה כאידאלים לשאוף אליהם, כמצפן לעקרונות מוסריים, כמפת דרכים ולאו דוקא כיעדים להשגה. אבל העיסוק במילה הכתובה, בטקסט הקנוני הזה הוא מרגש!
ושוב חזר עניין הפחד – פחד להתחיל מחדש – שנה חדשה, מחזור חיים חדש; מה יהיה? נצליח להתפרנס? נצליח במערכות היחסים? נצליח להיות קצת יותר טובות מבשנה שעברה?
לחיות בפחד זה לתת לו לגנוב לי את החיים. כנראה שהדמעות בדרך היו דמעות של התרגשות והתחדשות, של הרגשת צמיחה – ניצחתי את התת מודע, ניצחתי את הפחד. 
עשינו את זה!
לסיום – כמה אנקדוטות וחומר למחשבה:
״ואל אישך תשוקתך״ – זה לא רק שם של ספר.
ֿ״אייכה?״ – זה לא רק שיר מופלא.
אני מקבלת השראה כמעט מכל דבר שאני רואה/ שומעת/ מריחה/ נוגעת; אני יכולה לקבל השראה גם מתוכניות טלוויזיה; אבל יש רק 24 שעות ביממה ואני רוצה לבחור נכון (בשבילי) את התכנים שאצוק לתוכן; כנראה שלא אנטוש לעולם את ״גיא פינס״ (מכורה קשות), אבל לשלב לצד זה את פרשת השבוע – נראה לי נחמד.
שבת שלום!