תיקון עולם – הרהורים לרגל ט׳ באב

עצוב לי! יש כל כך הרבה טוב בארץ הזאת, כל כך הרבה אנשים טובים שקולם במרחב הציבורי מתפייד ונעלם כששיח אלים, קולני, בוטה, מפלג ומרעיל גובר על הקול השפוי והמכבד.

אנשים מלהגים את עצמם לדעת, בלי דעת, בלי טיפת כבוד ונימוס לאנשים שאנחנו חייבים להם לפחות הכרת תודה על תרומתם למדינה; תכניות טלויזיה ששורטות פצע שעדין טרי מדי ומדמם; לינץ׳(!) בצוות תקשורת.

תשעה באב – זמן טוב לחשבון נפש; ומה שהכי עצוב זו ההכרה שכנראה זה לא באמת עומד להשתנות – אין לי שום יכולת אמיתית להשפיע על תיקון העולם, לשנות את השיח המתלהם והמחריב.

ובין המצרים הפנימיים, במקום הכואב הזה, מה בכול זאת אפשר לעשות? מה הכוונה כשאומרים ״אהבת חינם״? איך עושים את זה ולא רק משתמשים בזה כמטבע לשון שחוק? איך מיישמים את זה דווקא כשכל כך עצוב וכואב???

אולי הבוקר הזה יתחיל בתיקון פנימי, בהשהיית הביקורת לפרק זמן מסויים וגיוס החמלה כלפי אחרים, שבוחרים(?) לצעוק ולזעוף, בניסיון להבין שכואב להם – כנראה אחרת ממה ואיך שכואב לי; להתפלל לאלוהי כל הדתות והאמונות שתינתן זכות הבחירה – לפעול מתוך כבוד וחמלה לכל אדם באשר הוא; ולקוות, לייחל ולאחל שהתיקון הפנימי הפרטי של כל אחת ואחד יביא לתיקון עולם!