12 הצעדים בזוית נשית – צעד 1

הודינו שאנו חסרי אונים מול ההתמכרות שלנו ואבדה השליטה על חיינו.

למה אנשים מכורים? לסמים/ אלכוהול/ קניות/ אוכל/ שליטה/ רגשות/ עבודה ועוד.

מהו חוסר אונים מול ההתמכרות? זה אומר שהדברים האלה יותר חזקים ממני. זה אומר שכל החלטה שאני מקבלת יש לה פג תוקף ואחרי תקופה קצרה או ארוכה – אני לא מצליחה לשלוט בדבר הזה. לי יש בעיה עם אוכל ובמקום לחיות את הבעיה – אני חיה את הפתרון בעזרת 12 הצעדים כבר יותר מאחת עשרה שנה.

אז בעצם יש משהו יותר חזק ממני, משהו שולט בי ולא אני בו. משהו שאין לי כוח להתמודד איתו באמת. אבל לא כל אחד מכור, לא כל אחד יכול להודות שהוא מכור. אז מגיע החלק השני של הצעד שאומר – ואבדה השליטה על חיינו. החלק הזה מזכיר לי שאם אני חושבת, מפנטזת, מדמיינת שיש לי איזושהי שליטה על חיי ובוודאי על חיי הסובבים אותי – אני טועה! יש לי נכונות, יש לי רצון, יש לי צרכים, יש לי שאיפות, יש לי תכניות – אבל התוצאות ממש לא בידיים שלי. אין לי שום שליטה עליהן (על התוצאות).

ככה מתרגלת את חיי – מוסרת את הרצון שלי, השליטה שלי, הפגמים שלי, מוסרת את המחשבות ממני והלאה ומתרכזת ב-כאן ועכשיו.

אני חסרת אונים מול ההתמכרות שלי לאוכל, אני חסרת אונים מול הרצון והצורך שלי בשליטה ואין לי באמת שליטה על החיים שלי, על החיים של הילדים שלי ולא של אף אחד מסביבי. מצד אחד זו הודאה – להודות בזה זה קשה, זה לא פשוט. מצד שני, בינינו – זה כל כך משחרר: אני לא אלוהים! אני לא אחראית לתוצאות!!! אני יכולה לעשות רק השתדלות לטוב ולקוות לטוב.

להתראות בצעד 2.