מוקדש לנשים נפלאות, חזקות ומוצלחות

את מכירה אותה כבר הרבה זמן. המון!

היו תקופות שעפת עליה, אבל זה היה ממש מזמן.

פעם האמנת לכל מה שהיא אמרה לך, אבל אז הגיעה המציאות וטפחה על פנייך.

שוב ושוב נתקלת באי דיוקים, בפערים בין מה שהיא אמרה לך לבין מה שאחרים אמרו.

ניסית להוציא אותה מהחיים שלך: כל פעם שהיא פתחה את הפה – השתקת אותה;

כשניסתה לומר לך משהו – התייחסת בזלזול;

התאמנת בלהתייחס אליה כאל רעש לבן, זמזום לא רצוי, עד שקולה נשמע לעיתים רחוקות בלבד.

כך היה כשרצית לעזוב מקום עבודה שלא היה לך בו טוב.

״לכי״ היא אמרה, ״תעזבי, תמצאי מקום שיהיה לך בו טוב״.

״עופי לי מהעיינים״ אמרת לה, ״ מה נראה לך? אני צריכה להתפרנס! וחוץ מזה לא עוזבים מקום עבודה כזה! יש בו גם כמה דברים טובים״.

והמשכת לסבול.

אחר כך התחתנת עם הראשון שהציע לך נישואים.

״אבל למה? זה צעד יותר מדי חשוב מכדי להתפשר עליו״ אמרה.

״תעשי לי טובה – תעזבי אותי בשקט! לחכות לְמָה?״ ענית.

אחרי שנתיים וילד התגרשת.

התחלת להתרחק מהחברות הטובות, מהמשפחה.

היא נהייתה בוטה –

״תגידי, מי יקח אותך? גרושה עם ילד״

״תראי איזו שמנה את״

״למה את לא יכולה לפחות לעשות כושר בינתיים?״

״אה, פיטרו אותך? טוב, זה היה צפוי. את פשוט לא מספיק טובה!״

״מה כבר השגת בחיים שלך?״

״לא יוצאת, לא הולכת לאירועים, מתלבשת כמו זקנה. את לבד בעולם הזה״

״מצאת מקום עבודה חדש? בטח, עשו לך טובה, ריחמו עליך״

״מטומטמת, חלשה, תקועה, מסכנה, בודדה. את כישלון, את נפל, לא ייצא ממך כלום!״

אם היית שומעת מישהי מדברת ככה למישהי אחרת היית מזדעזעת, לא?

אז למה, לפעמים, את מדברת כך אל עצמך?

• מוקדש באהבה גם לגברים שמאד מחוברים לצד הנשי:)
• צילום: אביעד וולדמן הנפלא