השבוע פרסמתי פוסט ראשון בפייסבוק. לפי התגובות שקיבלתי בעל פה ובכתב – מקומי בגן העדן של הכרוביות (לצד אייל שני, כמובן) מובטח. אבל מאז שפרסמתי, שמתי לב שיש לי המון מה לכתוב ואיכשהו – אני נמנעת…
מצאתי את כל התירוצים למה לא:
- יוצאת להליכה (חייבים לעשות ספורט) *
- צריכה לסדר את ארון הנעליים (מה שלא קרה עד לרגע זה)
- רוצה לעשות מדיטציה (לא קרה)
- חייבת לארגן את שידת האמבטיה (גם לא קרה עד כה)
- למרוח קרם פנים (קרה, קרה)
- לארגן כביסה (ממש לא קרה)
- אצטרה אצטרה…
ופתאום זה היכה בי: אני מפחדת!!!
מה יהיה אם ייצא פוסט פחות טוב? משעמם? בינוני? לא מושלם(אה? מושלם?!? באיזה ייקום???)???
שיתפתי בפחדיי וזכיתי שישתפו אותי במשפט נפלא – אל תנסי להרשים. תהיי מרשימה!
בברכת – תהיינה מרשימות💃.
* מצרפת קישור לקטע מוזיקלי שנותן קצב טוב בהליכה (וגם נותן בראש וגם נכתב למען מטרה נעלה וגם ע״ש BFF).
שבת שלום!!!
Shelli Artman's Personal Blog הבלוג של שלי 