לפעול מבפנים

אתמול התבוננתי בקשיים ובהתנגדויות שאני חווה בזמן האחרון. במסגרת לימודיי עוסקת בחודש האחרון בתחום אמורפי, שאינו פונה ואינו ניזון משכל, מידע או הבנה. אולי אפילו אלה הן אבני הנגף שמייצרות את אותם קשיים והתנגדויות.

עולות השאלות: מה זה הדבר האמורפי הזה? מה זה נותן? מה יוצא לי מזה? איך ״צריך״ לעשות את זה???

אולי כדי לחסוך זמן, אולי כדי לא להתמודד, אולי מבלבול, באופן לא מודע (ולפעמים כן במודע) ולא נוכח, מחפשת אחר מה אומרים, מה מומלץ, מה ראוי, מה כדאי… והסתבר לי שאולי כשזה נוגע לתחום האמורפי – זה מאד בולט, אבל זה קיים גם בתחומים אחרים, בהם האוטומט מחפש קיצורי דרך, פתרונות אינסטנט תשובות מבחוץ.

ומה עם מה שאני רוצה? לא שווה בדיקה??? ואיפוא האהבה?

נחזור לאתמול בערב- כל אחד מהילדים הביא את עצמו, את צרכיו ואת רצונותיו וזה התנגש עם השקט שחיפשתי, עם הרצונות והצרכים שלי. זה אפילו הגיע לדרגת ניג׳וס: למה אתחפש בפורים? בואי לקחת אותי; תכיני לי לאכול; תעירי אותי בשבע… ברגע של חסד ותשומת לב הצלחתי להתבונן פנימה ולראות את הכעס העולה ומתגבר, את הסבלנות ההולכת ופוקעת, את המחסומים שנסגרים – בפני מי? בפני ילדיי-אהוביי! מתוך ההכרה בכך ובאהבה גדולה יכולתי לבחור להקשיב להם, לא להיפגע (״מה הערת אותי? שונאת אתכם!״), פשוט להכיל אותם. פתאום מצאתי את השקט שחיפשתי- השקט הפנימי והחיצוני. 

גדולים ממני דיברו על כמה שהכניעה לסמכות מסרסת את ההתחדשות בתוכנו, את האינטליגנציה הרגשית, את האינטגרציה ביני לבין עצמי ומכאן גם ביני לבין העולם הסובב אותי.

פעולה מתוך הכרה עצמית שמונעת מאהבה יכולה לעשות את השינוי.