לפרום את הקשרים במוח

כבר כמה ימים שהקור מככב, אז הסתבך לי איזה פלונטר בראש- יודעת שזה עושה לי טוב, מרגישה שמתאבנת לאטי ובכול זאת: לצאת להליכה במזג אויר כזה? אין סיכוי! בנוסף, בעוד חצי שעה צריך (איפה כתוב שצריך???) להקפיץ את הילדה (שתכף מוציאה רשיון נהיגה, כן?) לבית הספר, אז חבל בכלל על המאמץ… אחר כך מגיע נושא המדיטציה: אין לי שעה ורבע? חבל להתחיל; זה לא אפקטיבי; זה לא מספיק…
אז מה היה לנו?
א. אין סיכוי.
ב. חבל על המאמץ.
ג. זה לא אפקטיבי.
ד. זה לא מספיק.
ה. חבל להתחיל…
ברגע קסום אחד של תשומת לב, ירטתי את המחשבות האלה הבוקר, את הקשרים האלה במוח, שלא מקדמים ולא עוזרים ואפילו עוצרים ומונעים השקעה ותחזוקה של הגוף והנפש ו-פשוט עשיתי: הלכתי ״רק״ עשרים וחמש דקות; עשיתי ״רק״ עשרים ושתיים דקות מדיטציה…. וזו התקדמות, כי אתמול זה לא היה. מתמלאת בהוכרת תודה ושמחה בחלקי.